אני כבר לא אוהבת לחזור הביתה.

מגוחך כשזה יוצא דווקא מהפה שלי, לא? מהפה של ע' הזאת.. העצלנית, זאת שתמיד רק סגורה בבית בעניינים שלה. זאת שאם היא יוצאת, טוב, זאת סיבה למסיבה.

פתאום לא נאה לה לחזור הביתה.

המקום הזה כבר מרגיש לי זר, המשפחה שלי מרגישה לי זרה.

אפילו הארנבונת שלי.. שכל היום אנחנו רק דבוקות אחת לשניה, נראית היום מרוחקת ממני. בקושי הביאה לי נשיקה כשחזרתי.

כל כך מוזר איך ששבוע בבית שלא שלך משנה אותך.

יצאתי יותר, הלכתי יותר, אכלתי בריא, ישנתי והתעוררתי בשעות נורמליות, הסתדרתי עם כולם, לא התעצבנתי על אנשים מסביבי, אשכרה הסתובבתי בחנויות בת"א (!), מה לא עשיתי?!

אין ספק, זה היה השבוע הכי טוב שהיה לי בתקופה האחרונה, אם לא בשנים האחרונות, אם לא בכלל.

באסה שמחרתיים נגמר החופש.. אין לי כוח לשגרה. אין לי כוח לראות את חבר שלי רק לאיזה יום עלוב בסוף השבוע.

חבל שאי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, ככה שוב ושוב עד שיימאס.

- ע'.