הפוסט הזה גרם לי לכתוב את זה,

לא יכולתי לא לחשוב כמה אנחנו הילדים והנערים מתעסקים

במעמד בתיכון, ככה או ככה, כולנו באיזשהו שלב חשבנו אם אנחנו מקובלים

או לא, אם אוהבים אותו, אם מסתכלים עלינו במסדרון ולנו קוראים

כוסית או חתיך, ובטוח שלא פעם יצא לנו לחשוב האם אנחנו חנונים או מאגניבים

(כן זה בכוונה עם א')

בתור אחת שחשבה ככה, שהיתה שנה שהיתה דווקא במעמד לא רע, ואז ביססה

את מקומה עם החברים, מעמד שכבתי לא קובע, או יותר טוב, הוא דיי שווה לטוסיק

שלכם.

כן, זה קשה לחשוב ככה, אבל מה שהפרחה מי'2 או הערס החתיך מי"א'5 ממש לא

ישפיע על זה שהחברה הטובה שלך חושבת שאת יפה ומצחיקה, או על זה שהתחת

שלך גדול או קטן, או שהבגד הזה מחמיא לך או לא, זה לא חשוב.

אפעם לא התעסקתי הרבה במה שחבורה של ילדים שאני לא מתייחסת אליהם בחיי

חושבת עלי, כן גם אם הם חושבים שהם המקובלים של השיכבה, תנו לי לגלות לכם סוד,

אכפת להם מכם יותר ממה שנדמה לכם, היי, אחרי שמחקתי 30 בנות שהן מין חבורה קטנה

מהפייס אני לא מפסיקה לקבל הודעות של אישור בקשת חברות מהן, למה? גאד

נווס, עם חלקן לא דיברתי גם לא ביסודי, מה השתנה? אולי נגמר על מה לרכל :P

במקום לחשוב מה אנשים שאתם לא מכירים חושבים עליכם, נסו לשפר את מה שהחברים הקרובים

חושבים עליכם, הם אלה שתמיד יהיו שם, מקובל או לא, מוזר או לא, ציצי ענק או לא, בנים זה

בנים, בנות זה בנות, וזה הגיל, בואו נהנה מאשר לקבור את עצמנו תחת מתר של השגיות חברתית :)

כמעט סופשבוע!

lady momo