חצי מהחיים לומדים איך לחיות, ואז זקנים מכדי לבצע

כשהייתי בן 26 הפנמתי שהנער שהייתי היה מפגר ל-ח-ל-ו-ט-י-ן כשנמנע בכוונה מקשר עם בת גילו; רק כי שפט לפי חיצוניות בלבד (שטוחה).

ב20/6/2013 נזכרתי במקרה נוסף: לקראת סוף י"ב שאלו אותי "מה אתה חושב על X?”. במקום להבין את הרמז ולומר דברים שישכנעו אותה "כן הוא מעוניין” רק כדי שאני אצבור ניסיון כי זאת שגיאה איומה וחמורה להיות בררן, עניתי: "היא נראית כמו השם שלה”. הפנים שלה יחודיות מאוד: נראית כאילו עברה ניתוחים פלסטיים - משהו בפניה נראה לי לא-טיבעי.

זו אותה אחת שבטיול השנתי לחו"ל שאלה אותי במישרין 'איך זה להיות לבד בחדר?', ובמקום להבין את הרמז: 'בואי תראי ;-)', סירוס המתרוממים גרם לי לענות לה תשובה הגיונית.

לא השכלתי להבין שהקשר היחיד שמשנה זה רק עם האישה עימה אתחתן, שתהיה אם ילדיינו, וכל עוד אנחנו לא נשואים / בכוונה להביא ילדים: זה לא משנה בכלל איך החברה שלי נראית – העיקר ליצבור ניסיון!

מעניין כמה שנים אני צפוי לבזבז בלהבין עד כמה אני (הייתי) מפגר.

זה מפריע לי כי בינתיים הנשים צוברות ניסיון *מעצם קיומן*, בעוד שאני חייב להתאמץ בשיניים ובציפורניים כדי להתקדם מילימטר אחד!

זכרים תמיד יקראו תיגר על הדומיננטיות שלי עד כדי רציחתי, ועליי להיות מוכן לכך!