היום בפגישה אצל הפסיכולוגית אמרתי דברים שאני מניחה כרגע שהם תמיד היו... רק שהכחשתי אותם..
אמרתי שאין לי שום זיכרונות מהאבא הביולוגי שלי, מלבד למספר תמונות... כאילו שמעולם לא היה בחיים שלי ואין לי שום קשר לבן אדם שמחייך אלי בתמונות. אמא שלי מידי פעם מספרת לי שהוא היה, וכניראה גם עכשיו, אלכוהליסט. ומה הוא אמר לה למה הוא לא יכול להפסיק עם זה? 'אוליאנה, אני מצטער אבל זה משהו תורשתי'. תירוץ עלוב. אז הבנתי שגם סבא שלי מצד אבא היה אלכוהליסט. גם ממנו אין לי שום זיכרון.
אני בקושי זוכרת את הפעם האחרונה שדיברתי עם אבא שלי. זה היה בכיתה ג' אני חושבת. הוא התקשר אלי ואמר לי מזל טוב ביום הולדת. מאז הוא לא התקשר יותר. זה גם לא אכפת לי. לא עכשיו.
כמובן שתמיד תהיתי מי הוא, איפה הוא עכשיו, על מה הוא חושב, ואם הוא חושב עלי מידי פעם.
סבתא שלי מצד אמא סיפרה לי שהיא הציעה לו לראות תמונות שלי והוא סירב. בנוסף היא סיפרה לי שהוא התחתן פעם שניה עם אישה שדומה לאמא שלי רק בגלל שהיא דומה לה. הוא אהב רק את אמא שלי. ממני לא היה לו אכפת. כניראה, בשבילו, לא הייתי בכלל בתיכנון.
הזיכרונות הכי קרובים שלי לדמות 'אבא' הם הזיכרונות עם ולאד. בעלה של אמא שלי.
מאז שאני מכירה את עצמי הוא היה איתנו. אני יודעת שאמא שלי הכירה אותו כשהייתי בת 5. יש לי עדיין את המתנה הראשונה שהוא קנה לי אפילו כשהוא עדיין לא הכיר אותי. הוא נכנס למשפחה של אמא ובת עם ידיעה שזה הולך להיות קשה ולא וויתר. והינה, אנחנו משפחה. אני, אמא, ולאד, אליס (אחותי הקטנה שאמא שלי וולאד ילדו) ומגי (החתולה שלנו). למרות הכל, למרות כל הריבים והוויכוחים והצעקות אני אוהבת את המשפחה שלי.
היום אצל הפסיכולוגית התחלתי לדבר על ולאד. ולא דיברתי בשביל לרצות את הפסיכולוגית, כי אני ממש שונאת אותה. יש לי פסיכולוגית משלי שאני אוהבת. אבל זו הפסיכולוגית של ההורים. היום דיברתי על ולאד בצורה שאף פעם לא דיברתי.
אמרתי שולאד הוא בשבילי כמו דמות אב. כי בעצם אני לא יודעת מה זה בכלל 'אבא' אבל הוא הבן אדם הכי קרוב למושג הזה.
אליס אחותי, היא אחותי. בידיוק כמו שולאד הוא אבא שלי.
סופסוף אני מודה בעובדה הזו שאין לי אבא אחר.
אומנם הוא לא האב הביולוגי, אבל זה לא משנה. מה שמשנה זו ההרגשה. מה שמשנה זה מי דאג לי בכל השנים האלה. מה שמשנה זה מי מילא את הדמות החסרה בחיים שלי...
3> Lenny
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lenny ^^