מה שבראש שלי

אני אנוכית. אתה חולה ומתבכיין בחולי, דבר שהגיוני, שאנשים עושים בחולי. אני מתעצבנת כי אתה לא חולה באופן שאני מצפה ממך להיות - מחויך, אנרגטי, כזה שמתאמץ כדי להבריא, אתה מתבכיין :)

קשה לי בלימודים וציפיתי לכיף צרוף, יש כיף, יש גם אזורים ניטרליים.

אני מוציאה עליך עצבים ואתה עלי כי זוגיות. אתה בצורה קרה ונרתעת, אני באופן מתגרה ומציק.

ועכשיו צופים בסרט ויש לי קצת ממך, בצורה המתכרבלת והאוהבת שיש לנו.

אני מתעסקת בהווה ובטוב.

19:03

אני קוראת כמה אנשים באופן קבוע. נהנית מהגיגייהם, ההתמודדויות

היום יומיות וההיכרות איתם.

מנסה להיזכר מתי בפעם האחרונה כתבתי כאן, וקשה לי.

השתחררתי מוקדם מהלימודים, המערכה שלי לא עובדת הערב,  עולה לי החום באופן מוזר מ11:00, כנראה פסיכוסומטי. הלחץ. הלחץ הכבד הזה, משפיע.

דיברתי איתך אתמול והבנתי שאתה מרגיש לא טוב, אולי הצטננות. 

הבוקר ארגנתי תיק, כך יצאתי מהלימודים אל ארלוזרוב ומשם לחיפה, אליך.

עכשיו אנחנו נוסעים אליך, אתה מנומנם וחם לא טבעי.

בצפון מערב השקיעה מטמטמת מעל חיפה, קרני אור מרוחקות מפסלות בינות הבניינים, הרחוקים כבר על הגבעה. 

אתה פוקח עיניים ועונה לטלפון. קולך עמוק ממולמל ומלטף, מין גוון מטריף וייחודי השייך רק לך.

יבואו לאסוף אותנו ליישוב. כמה נחמד :).

היד שלך מונחת בדיוק מנחם ומרווה בשקע שבין עצם המותן לירך. 

בדיוק במקום. 

כיף לי. טוב לי.

השתקפות השמש מהחלון צובעת את אצבעות כף ידי המקלידה במין כתום מרקר אמיתי. כמה יפה זה יראה בצבע על קנבס.

שלווה.

עור הלחי שלך חלק ונעים מעל הזיפים הטריים.