מה שבראש שלי

פרשתי מהלימודים לפני כשבוע. הבנתי שזה לא הכיוון אליו אני שואפת.

אני לא בטוחה באיך שהדברים התגלגלו, או שזה רק תירוץ שאני מספרת לעצמי, בניסיון לעקוב אחר השתלשלות העניינים המהירה.

מתחילת הלימודים לא הייתי בטוחה והיו לי קשיים והתלבטויות שנבעו מכך שלא הייתי שלמה עם בחירת המקצוע.

עכשיו, מצד אחד מאוד נוח לי עם עשיית הכלום הזאת. העברתי סופ"ש מקסים עם אהובי, רגוע ונטול דאגות. טיילנו הרבה, הפכנו את היום והלילה והיה כיף.

מצד שני, מוזר לא לעשות כלום, יש לי מחשבה מוטעית בראש שאומרת אהא, חזרת אחורה אבולוציונית. אחורה בגלגל. מחשבה מוטעית.

יצאתי היום לחפש עבודה בידיעה כי טוב שאעסיק את עצמי במשהו וכסף זה דבר נחמד.

לא התאמצתי בחיפושים ומצאתי עבודה במקום בו רציתי. טיפים מכובדים, תפריט שטעים לי לחשוב עליו, קרוב לבית ונגיש.

חשבתי על כך שכשהתקבלתי לעבודה עלתה לי מחשבה בראש - ישר מצאתי את שרציתי, כמה כיף לי.

מצד אחר. אני די מופתעת, לטובה, לטובה.

מבאסת אותי המחשבה שאראה את אהובי רק סופ"ש בחודש. אני רגילה מתחילת הלימודים ליסוע אליו כל סופ"ש. מן מרגוע למוח והנפש כאחד בצימר הנחמד שלו - הוא גר עם ההורים ביישוב בצפון, בנוף מדהים.

אולי אין טעם לפחד מזה. אני הולכת להרוויח כסף, יהיה לי זמן פנוי לעצמי.

העובדה שאני נמצאת אצלו כל סופ"ש נותנת לי את תחושת המשפחתיות שחסרה לי. ממלאת בי צורך לקרבה וחום.

עכשיו שאני חושבת על זה, זה יכול להועיל בקשר עם ההורים שלו - שאתפוס מרחק. אולי הוא יבוא אלי לסופ"ש אחד בחודש. אני אשתף אותו ברעיון.

יהיה לכל אחד זמן בנפרד וזה יהיה יופי.

כבר כמה זמן מרגיש לי שנכנסנו למן שגרה כזאת. בעבר היינו מתראים בחיבוק ארוך ארוך. לוקחים זמן לספוג האחד את השניה. לאחרונה הבנתי שאין לנו את הצורך הזה יותר, כך שאני נחושה להחזיר אותו, במידת הצורך שלי.

אני מניחה שזה מרתיע אותי. התרחקות אפשרית.

חח כמה התלבטויות ומחשבות מנוגדות, וכיווני מחשבה.

רק אתמול דיברת איתי על כך  - כרצון לעזור לי, על השגת חברים, אנשים לדבר איתם, להעביר אליהם מעט ממה שעובר אצלי בראש. להכיל אחרים, לתמוך לשתף.

אני מתקשה ביצירת קשרים חברתיים. נכון יותר להגיד שאני לא משקיעה מספיק, אני מחליטה שמשתעממת מהר מדי, ואז מנתקת.

טוב  לשמר :)

דרך חדשה ווהוו!