מה שבראש שלי

לא התחשק לי לקום מהמיטה וקמתי, אתמול יצאתי לפאב למרות שאופציית הרחמים העצמיים נראתה מאוד מבטיחה..

אז יצאתי גם הכרתי בחור, לא חתיך הורס אבל עם מוח, חריף כזה. היה כ"כ מעניין. עד שחסרנו למכינה ועישנו בוף. למה זה טוב לכלום, וגם ככה אלא אם כן אשתה עד איבוד חושים, אני בשליטה, כך שקוביה החמודה הזאת לא עשתה לי כלום מלבד עקצוצים מצחיקים, חשיבה מאוד איטית, וחצי התפכחות מאוד מהירה שצריך להיפרד עכשיו.

וכשקמתי בבוקר ההתמודדות עם כל העניין נראתה לי הכי לא רצויה בעולם, שהרי כרגע אני גרה במן מיקרוקוסמוס מעיק קטן וחביב, שכולם יודעים או ידעו לוודאי הכול על כולם. איך לי כוח לאזור הזה, למחשבות האלה, שירכלו אבל עוד לא הגעתי למקום הזה. בדיוק אתמול דיברנו על חברתי האהודה הנורמה, כמה ששנינו סולדים ממנה, התפקחות של כלל החברה בנוגע לעובדה שהנורמה מיותר לא נראית באופק. גהוא אמר שלא אנרכיה וכאוס ישררו לאחר הסרת כל המגבלויות אלא העולם כמו שהוא צריך להיות.. השאלה שלי היא , באמת והאם הנורמה הבאה תהה הכאוס וזה יוגדר כחברה? אנשים יכולים לנהל את עצמם בלי חוקים אבל זה מצריך מעצמם להיות בתהליך מתמשך ובלתי מתפשר של חשיבה.. והרי כולם מוותרים לעצמם בשלב כלשהו.. לכן כרגע אני חושבת שאנרכיה תהיה יותר מקובלת במחשבה על סילוק הנורמות. אבל, עצם העובדה שאני חושבת כך עכשיו לא אומרת שאני חוזרת למפלט החמים והבטוח של הנורמות?

אני מעט חוששת לשאול כי באיזשהו אופן, אני לא יודעת אם בכלל יש קוראים לבלוג, אבל מעניין אותי לדעת.. מה אתם חושבים שיקרה לחברה בהעדר הכל נורמות?

שבת שלום ומשחרר