חשבתי שפתאום הכל מסתדר לי, פתאום יותר טוב לי ואני שמחה. פאקינג שמחה.

רצון לרקוד ולקפוץ, החיוכים הסתמיים האלה, מוטיבציה ואנרגיות. זה בערך הצד שדואג לי במוח.

אבל למה אני כל הזמן בוכה? טוב לי. אבל דווקא עכשיו כולם סביבי מתפרקים. הם צריכים אותי ואני לא שם.

אני נמצאת בצד האגואיסטי וגם כשאני איתו אז הכל מושלם אבל הוא לא. הוא לא מושלם. ואני לא יודעת למה.

אז הוצאתי הכל עליו עכשיו, ואני מצטערת על זה כי זה הדבר האחרון שרציתי שיקרה עכשיו. ידעתי שזה יגיע, אבל קיוויתי להדחיק. בסה"כ הייתי יכולה למנוע את זה.. אבל אולי עכשיו הוא יחשוב על זה שוב? אני מקווה. כי נמאס לי לראות את כולם שבורים, אני מרגישה אגואיסטית שטוב לי.

"והאמת שאני מעדיף שלא יעזרו, כי לא באלי להפיל על אחרים.."

מה אתה אומר. אני רק לא רוצה לאבד עוד מישהו. כי הוא באמת הדבר הכי טוב שקרה לי בזמן האחרון..

אולי באמת עדיף המצב הקודם, זה שבו אני הייתי זאת שצריכה ללכת לטיפול ולכולם היה טוב.

מה שבסה"כ אני רוצה זה שיהיה להם טוב, אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.

אני בננה.