"אני מרגישה פאניקה אירציונלית שוטפת אותי

אני מרגישה את השליטה חומקת מבין עצבעותי כמו חול

אני מרגישה את העתיד הלא בטוח ניצב לפני כמו חומת הרים

אני מרגישה עצובה ומפוחדת כמו עץ שעומדים לכרות מן היער

אני מרגישה בודדה כמו כוכב בלב שמיים"

אתמול בלילה כמעט עברתי התקף חרדה, אבל לא נתתי לו לקחת אותי. 

לקח לי הרבה זמן להירדם, ועכשיו הגיע מחר, אז זה אומר שאולי עכשיו כבר יותר קל.

לפעמים בלילה אני רוצה לתת לרגשות שלי לצאת החוצה, לכל מה שמטריד אותי, לכל מה שמציק לי, כל מה שמפחיד אותי, לצאת.

אבל גם אם אי פעם אתפתה באמת לעשות את זה, גם אז זה לא יהיה אפשרי, כי עם הזמן הקפתי את עצמי בחומות.

ואת המפתח לחומות האלה איבדתי כבר לפני שנים.