היום היה יום מלא במשפחה. בצהרים נסענו לארוחה אצל סבתא שלי.

אחרי הצהריים נסענו לבקר את בת דודה של אמא שלי שבאה לביקור מארה"ב שאני מאוד אוהבת.

ובערב נסענו ליום הולדת של איזה ילד קטן מהמשפחה והברית של אחותו.

ודאזלינג ג'יזס קרייסט...

אנשים שלא ראו אותי שנים, מתחילים עם כל ה"וואי, איך גדלת, כמה יפה נהיית, ממש אישה קטנה"...

נו אתם מכירים את זה. אח"כ החבורת מבוגרים האלה עישנו סיגרים

זה מחזיר אותי שנים אחורה. סיגרים זה ריח הילדות שלי, כל פעם שהייתי עם המשפחה של אמא...

סיגרים ופרנהייט. אני עדיין יכולה להריח אותם עליי

.

אחותי פרשה לטלוויזיה בשלב מסויים, לקחה כיסא והתיישבה מטר מהפלזמה.

בערך כל בנאדם שעבר לידה זרק לה מין כזה "את יכולה לשבת עוד יותר קרוב למסך?"

"מצטערת, השארתי תמשקפיים בבית."

.

כל הערב שמתי עין על מישהו, סתם כי לא היה שום דבר מעניין אחר לעשות.

בשלב מסויים שנינו היינו בסלון והאח הנחמד שלו. ואני יושבת על הספה ממול עם החצאית הקטנה

ושולחת מבטי זימה שנראו בערך ככה

מתיישהו אבא שלי צץ בסלון והתחיל לדבר איתו. אחר כך הוא זרק לי מין כזה "אנחנו עוד נלך חמישה קילומטר אל תשכחי" (בסך הכל אכלתי מאפין גבינה וברוקולי!)

ואני בספק ציחקוק ספק גיחוך מבטלת את האימרה. החתיך שואל למה, אז אבא עונה לו "צריך לשרוף קלוריות.

לא בשבילי, בשבילה. צריכה לזוז קצת הקאוץ' פוטייטו הזאת" ג'יז, טנקס דאדי.

.

אלוהי הסקס והתיסכול. למה אני כזאת טובה לאחותי?

מסתבר שבזמן שאני נידנדתי לאחותי לשים נעליים כי ההורים יצאו כבר, החתיך עמד עם האופנוע שלו בשער ודיבר עם אמא שלי.

הוא הציע לעשות לי סיבוב, אבל עד שהואלתי בטובי לבוא עם אחותי, הספקתי לראות את האורות של האופנוע נעלמים מעבר לפינה ואת רעש המנוע.

לעזאזל ואלף עזאזלים... לשבת שמה מאחוריו על האופנוע ולהחזיק חזק 

אחר כך אבא שמע על זה, כי אמא אמרה לי את זה באוטו, והתחיל להילחץ וישר עשה לי שיחה על כמה שאופנוע זה מסוכן ושהחתיך בדיוק לפני כמה חודשים עבר תאונה ושבר את הגפיים וכו'...

למי אכפת?! פספסתי! 

התחתיות האדומה בעיצומה, אני כל כך בטוחה שרואים את זה, שאם אני אצא החוצה i might as well אכתוב על המצח אני מחושקקת.

יוז'ק, Toxic. Fuck me