אני מרגישה אותו חוזר. ואם זה לא הוא אז לפחות הרגשות שהתלוו אליו. ואליהם.

אני לא מוכנה לחזור למקום הזה.

אני עייפה מידי בשביל להתמודד עם זה מחדש. והשאר, איך הם לא מבינים ? הם פגעים בי, הם כמוהו.

הם באו בגללו ? או שהם באו על דעת עצמם ? הם פוגעים בי. ולא אכפת להם. כי הם לא מתנהגים כמו בני אדם ישרים.

הם מתנהגים כמו בהמות ששואבים הנאה מלגרום לי להרגיש חרא.

ואני עייפה, וכואב לי הראש וקר לי. ואני סובלת.

וזה רק בגללם. ואני עוד חשבתי שזה נגמר.. חה..

ועוד פתחתי תקופה חדשה. הייתי בטוחה שיותר טוב. ואז הם חזרו.

אני לא מוכנה, אני לא אתן להם לחזור, בין אם זה מצריך הדחקה ובין אם התעלמות גורפת.

אני לא נותת להם לחזור ולהחריב לי את החיים, כמו שהם כבר עשו.

טעמה של הדרמטיות