טוב...
אז אני מרגישה מוזר.. אני לא יודעת למה אני ממשיכה לכתוב לפנקס הזה.. אני חייבת לקנות יומן.
למרות שהבלוג הוא כמו יומן, אבל לכתוב על דף הרבה יותר זמין...
אני מרגישה ממש מוזר.אני מסתובבת בבית, חסרת מעש ומשועממת..
אני קוראת מלאא סיפורים קצרים של בנות בבלוגים.
יש כאלה שכותבות יפה, ויש כאלה שאוהבות את ג,סטין ביבר. בעע :/
ה"מפגש" לפניי יומיים הלך דווקא די טוב למעו האמת, וגם די מהנה...
אבל, ניסיתי רק לחשוב לנסות להתחבר לשאר הבנות האלה,
אבל וויתרתי על הרעיון במיידיות והרגשת בחילה. אני לא מוכנה להיות כזאת צבועה.
אז הייתי עם החברות שלי.
עלה לי רעיון מוזר.. לא להתחבר למסן שלושה ימים.
היום היום השלישי ואני כבר מרגישה שאני מאבדת את זה XD
משעמם לי נורא.. הפכתי להיות מסןהוליקית ^^
חם כל כך בבית! גם כל גל החום הזה בעולם עכשיו ממש לא באלי טוב..
אני אוהבת קור. לא חורף.. קור. נא לא להתבלבל.
אני פשוט מפוחדת מהחורף..
אבל אני ממש מתגעגעת להרגשה הקרה, ולא של מזגן.
המנורה שלי מהבהבת מעליי, קצת מלחיץ.
אני בחדר לבד בשקט. תחושה נחמדה, אבל אני מתחרפנת ככה די מהר.
רק שהמנורה הזאת לא תתנפץ לי מעל הראש.. O.0
זה נחמד לכתוב.. לשחרר. אבל זה נותן לי רק סיפוק קטן.
זה לא פיתרון. זה.. יותר כמו משכך כאבים..
זה עוזר קצת, עכשיו.. אבל זה לא פותר לי שום דבר מהבעיות שאני מתלוננת עליהם. רק מודיע על מצבם.
אתמול הייתי אצל הפסיכולוגית שלי. החדר שלה נמצא בביה"ס שלי אז זה תמיד מוזר לבוא לשם בחופש.
אבל הייתי צריכה את זה, ועשיתי רישום מחורבן כזה של פנים.
כשיצאתי הייתה שקיעה כזאת, שעת דמדומים. הכל היה שקט וכתום כחול.
אבא ונעמה עמדו ליד האוטו ודיברו ביניהם, כשהלכתי לכיוונם הציף אותי אושר ורוגע רגעי כזה פתאומי...
אז חייכתי...
ההההההההיייייייייייייייייי נעמהההה תראי זה כמו של נועה :
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יוז'ק