השעה 4 בבוקר בבית הנוער.
נער פרוע שיער ופרוע בכללי מתעורר ומקשיב לשקט של השחר המלווה בנחירות של מישהי מהקבוצה (או שזה היה בעצם הוא ?)
הוא קם לאט לאט בגלל כאבי הבטן ומתחרט על 10 חתיכות הפיצה שאכל.
הוא יוצא לטיול לחקור את המקום ובמיוחד את השירותים.
כשהוא חוזר לאולם הקטן הוא יושב וקולט את הסביבה.
ואז זה מכה בו כמו גל צונאמי כמו בסרט 2012/היום שאחרי מחר.
הנער המתבגר (או יותר נכון-מתפגר) שהוא במקרה גם אני קלט משהו שבגללו הוא מצא את הכוח והישבן לכתוב את הפוסט הזה.
אני יושב כרגע עם 15 בנות (אני נער עם הורמונים-מותר לי וחובה לי להתגאות בעצמי!)
עזבו את זה,אני כרגע יושב עם מישהי שתסע ותחייה בהודו בשנתיים הקרובות, מישהי שתסע ותחייה בקנדה בשנתיים הקרובות, מישהי שתסע ותחייה בקוסטה ריקה בשנתיים הקרובות ועוד בנות שיחיו באיטליה,נורווגיה,הונג קונג,בוסניה,ארה"ב והולנד.
באולם קטן יושבים להם אנשים שיחיו בכל רחבי העולם,אנשים שילכו למקומות שאנשים בגיל שלנו לא חלמו להיות,להשפיע בהם,אנשים ובעיקר נשים (השנה יצא שאני הבן היחידי למי שלא יודע,מבולבלים? גם אנחנו) שיחיו בקולג'ים עם אנשים מכל העולם ויהפכו לחלק בלתי נפרד מהקולג'.השנתיים שיבלו בהם יהפכו אותן ואותי לאנשים שונים ויהיו החוויה הכי משמעותית שהייתה להן ולי.(נקווה מאוד הא?)
אבל עזבו גם את זה שאני יושב עם 15 בנות שיחיו ברחבי העולם.
אני כרגע יושב עם 15 הנשים הכי מדהימות שהכרתי.
"מה אתה דפוק? מה זה משנה? שיהיו 15 דפוקות בשכל,למה זה יותר חשוב לך מכל הדברים!?!"
זה לא חשוב-זה הכי חשוב.
אתמול היה הסמינר השנתי של נבחרת 2011 של הUWC,יומיים של עשייה אינטנסיבית ומעשירה.
למה זה חשוב שביליתי אותם עם 15 הבנות והסקנד יירס האדירים ביותר?
חוץ מזה שזה תמיד מחמם את הלב לראות נוער איכותי אני חושב שהכותרת מסבירה את זה בצורה הטובה ביותר.
יכולנו לשבת שעות ולדבר על החיים,על ערכים,על פוליטיקה,על עולם שלום ופילוסופיה ואחר כך לשבת ולצחוק שעות מחיקויים של מערכונים זולים (יודיייית!#@$!@#$).
הרגשתי בחברה אחרת,ההרגשה שנתנו האנשים-הרגשה של בוגרות,הבנה הדדית וסטלנות רצחנית באמת גרמו לי להיות גאה ורגוע שהקולג'ים מקבלים אנשים שיהוו חלק עצום מהם וזה העיקר
למרות שכל אחד שונה ויעבור חוויה מיוחדת,שונה,קשה,מעצימה ואדירה
העיקר זה שהן יתפתחו וימשיכו להיות הן,הדבר שעשה טוב לכולנו הוא שיכולנו להיות אנחנו,בלי מסכות,יכולנו להרגיש שיש שם אנשים שיקבלו אותך כפי שאתה ויהיו שם בשבילך בכל מקרה.(גיבוש באקסטרים!).
אחרי יומיים שבאמת הכניסו אותי לפרופורציה ונתנו לי לראות את התמונה השלמה.
אחרי יומיים שהעצימו לי את הצפיות,רעיונות ומוטיבציה ומצד שני גרמו לי להבין את הקשיים הרבים שני אתמודד איתם.
אחרי יומיים שהכניסו לי כל כך הרבה תשובות ומידע ויצאתי מהם עם יותר שאלות.
אחרי יומיים עם עצמי ועם כולם.
ובדיוק חודש לפני הנסיעה-מתחילים להרגיש וסוף סוף מתחילים לעכל את הנסיעה ועדיין לא מצליחים לעכל כמה תהיה גדול החוויה הזו!!!
כיף כזה לא עשיתי כבר חודשים ואולי אפילו בשנה הזו!@%$#%#
זה יהיה לא קל,יהיו רגעים של שבירה,אכזבה,עומס,רצון להתאבד בים האטלנטי
אבל אני בטוח שאותם יעקפו הרגשות של הגשמה עצמית,התעלות,אושר והבנה הדדית.
הבטחתי לעצמי שאני אעדכן את הבלוג הזה בקבוע! (מוסיף את זה למגילת החירטוטים האינסופית שלי)
אבל אפשר לסכם את החודשיים האלה בפסקה אחת
ל"ג בעומר,ביקור משמעותי בהר המנוחות,מפגשי הרצאות,סיום בית ספר ופעם אחרונה שאני רואה את קובי המורה להיסטוריה בתור תלמיד (ייששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש אלוהיייייייייייייייייייייייייםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם),טקס הצטיינות מרגש מאוד עם אמא ,קייטנת מחוננים שהילדים גורמים לה להרגיש כמו קייטנה של החמאס,פרידה מהמלך קדישביץ',סיום של תקופה בחיים עם הארי פוטר חלק 2 (שאם אני אהיה פחות היפראקטיבי אז נרשום על זה פוסט),יציאות,ים,הופעה של הדג נחש,חודשיים של לא להזיז צעד לבית ספר,מתנה מהמורה המלך אסף,שבועות מצחיק רצח,חרטא ברטא,הגשת וויזה בשגרירות הבריטית שבגודל של מקרר,מסמכים,עומס,רצח ועוד יותר מידי!
וזו רק ההתחלה-ב20 ימים של אוגוסט בארץ הולכים לקרוע את הארץ הקטנה הזו!
*הפוסט לוקה בצחוקים מיוחדים בגלל השעה המאוחרת והעובדה שאני רואה כפול כפול (;
מתחילים לראות את הסוף ואת ההתחלה
ובחיים לא הרגשתי כל כך אדיר בגלל זה בחיי הקצרים (;
בבלוג זה
בכל הבלוגים
