הוא אומר לי, אנחנו כלומר כל האלה השרוטים ואם הבעיות. ' למה את מתעסקת בהגדרות? מה אכפת לך מזה נורמטיבי וחולה? תקבלי את מי שאת.' הוא מטיף לי בלהט , להיות שלמה אם עצמי כמו שהוא שלם עם עצמו. תהליך. ככה זה תהליך. כל הדרך באוטובוס אני מרגישה קצת קטנה, מנסה להסביר לו על הניסיון להתקבל בחברה. על זה שאני בסדר. נורמטיבית אני מתעקשת. כי זאת המילה שחוזרת על עצמה בספר שלי כל כך הרבה פעמים. הוא צוחק קצת וזה בסדר, 'את כלכך מיוחדת ואת אפילו לא מבינה את זה' הוא צוחק. מה שתגיד. מה שתגיד טוב? עוד אוסף של בולשיט שאני לעולם לא אאמין לו. אנחנו מסניפים קלונקס. קלונקס זה תרופת הרגעה, אני מסניפה חצי שורה והוא את השאר. אני שותה בירה ומתמקמת על המיטה שלו בנוחותה. פעם היינו מזדיינים פה מלא, הוא היה קושר לי את הידיים ומסובב אותי לדוגי ומזיין ומזיין , פעם גם היינו מסטולים כל הזמן, מעשנים ושותים. היום אני יושבת ושומעת מוזיקה נעימה והמוח שלי כבה , הכרנו בלשכת הקב"ן . הוא אמר שמהרגע הראשון שביתי את ליבו, ואז כשהוא שאל 'מי יורד איתי לסיגריה?' וקמתי ואמרת 'בוא אני ארד איתך' הוא הרגיש תחושת ניצחון.אז ישבנו בחורף על הכיסאות הרטובים ועישנו והוא שאל 'תגידי, מה את עושה פה?' ואמרתי שיש לי הפרעת אישיות גבולית, 'ואיך זה מתבטא?' "אני לא שולטת בעצמי' אמרתי וגיחחתי 'את מזדיינת אם כולם אה?' הוא צחק, 'אתה עוד תגלה' אני עניתי. מצחיק שהוא גילה, מצחיק וצפוי. צפוי כי זאת אני . הוא מנסה לנשק אותי ואני מסובבת את הפנים יש לי חבר אני מתעקשת, אבל את רוצה הוא מחזיר. אני שותקת ומהרהרת. שליטה אני חוזרת לעצמי בראש על המנטרה הזאת. 'תסלחי לי שאני לא שולט בעצמי כשאני לידך, זה קשה לי.' אני מחייכת אליו אני תמיד פה לעצור אותך אני מזכירה לו, וזה נכון. אני אמשיך לעצור אותו כדי לשמוך על כללי האטיקה המוסכמים של החברה 'אין לי למה לכעוס עלייך כשאתה מנסה לממש את היצרים הכי בסיסיים שלך' הוא מסתכל עלי לתוך העיינים עמוק עמוק, ואז מתנשף 'העיניים שלך, זה הכל בתוך העיניים שלך'. סוג של משפטים שאיכשהו צובט לי בלב. אני שורטת אותו חזק חזק, כועסת. הכעס מצטבר בתוכי ואני שורטת אותו עד שיש קווים אדומים על האור הלבן הזה, וגם אז אני ממשיכה, בכעס ובאגרסיביות. והוא נותן לי להוציא את התסכולים שאני בונה בתוכי, ואז הוא תופס אותי ומרתק אותי למיטה ומסתכל עלי ואני שותקת. מה עכשיו אה? מה תעשה לי עכשיו? זה מה שאני חושבת תפסיק. אני אומרת לו. רד. הוא תופס לי בשיער וצועק עלי , או שבעצם הוא לוחש אבל בראש שלי זה נשמע כמו צעקה? אחרי נצח. זה היה נצח נכון? אני לוחשת בקול תקיף יותר רד ממני . והוא יורד, ומתנצל על זה שהוא הגזים והוא יודע שהוא לא בסדר, והוא היה צריך להקשיב לי. ממלמל על זה משהו. אבל משהו בתוכי מגרגר בעצבנות. היית צריך לקחת בכוח. אני חושבת ושותקת. הרי אני לעולם לא הייתי מסכימה לתת לך ברצון.