באלי להשתגע ולהתחרפן ולברוח הכי רחוק שאני רק יכולה, לצרוח ולצעוק ולרקוד . אני נוסעת באוטו ואני מרגישה את הדמעות עולות ויש איזה שיר ברקע אז אני מתחילה לצרוח את המילים של השיר יחד איתו ולפרוק את כל האנרגיות העצורות האלה בתוכי.
באלי להיות זונה, באמת זונה, זה נראלי כל כך קל, לשכב על הגב לפתוח רגליים לזייף אורגזמה ולקבל על זה כסף. כמה קל זה? הרבה יותר קל מלקרוע את הצורה במלצרות ולחזור מדוכאת הביתה ולישון ולישון, לישון עד שאין מחר. ואז לקום חסרת כוחות לחיים. אבל היא אומרת שזה רוצח את הנפש. באמת? אז שירצח. גם ככה מי ישמע כמה נפש נשארה לי בגוף הזה. באלי להתאבד, המחשבה הזאת מתרוצצת לה על שולי התודעה. לסיים את הכל, לקחת סכין לחתוך את המפרק בדיוק במקום שכבר סימנתי לי על היד בצלקת בולטת ומגעילה . הווריד שם למטה, כבר ראיתי אותו פעם אחת, הגעתי עד אליו השתפנתי וחזרתי אחורה. אז אני אחתוך את אותה צלקת אגיע לאותו ווריד וזהו. מה רע? מה כבר יקרה? אז אני אמות? אשכב על הרצפה ואדמם למוות. וכולם יגידו איזה מסכנה, איזה מוצלחת היא הייתה. שבמציאות הייתי קליפה חסרת תוכן. גאד מזה כל הדיכאון הזה עכשיו? הייתי ממש מאושרת לפני חלקיק שנייה מיניטורי. אה רגע לא גם אז לא הייתי משהו.
באלי לשתות, לשתות עד אובדן הכרה ולעשות סמים ולשכוח את החיים.
באלי למות.
באלי למות.
באלי למות.
ועכשיו אני בוכה.
אוף.
מה נסגר איתך מה?!
ואם אני אמשיך להשמע כמו ילדה קטנה וממורמרת אני באמת אהרוג מישהו.
If we don't kill ourselves we'll be the leaders of a messed-up generation
If we don't kid ourselves will they believe us if we tell them the reasons why
Do we take it too far, take it too far?
Did we chase the rabbit into wonderland?
Lose a hundred grand,
Will they understand
It was all to stay awake for the longest
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קן הקוקיה