מול הכינרת, בנקודה אחת ספציפית בקיבוץ גינוסר, השמש נושבת והרוח זורחת. או לפחות זה מה שהרגשתי בחמש וחצי בבוקר, כשאני, י', ע' ו-א' התיישבנו על מה שהיה פעם מזח. ע' הדליק ג'וינט, שאב שתי שאכטות גדולות והעביר לי. לקחתי גם אני שתי שאכטות. אני כבר בקושי מעשנת, ולמרות זאת, משהו בחצי המעגל הקטן שיצרנו ארבעתנו, עם הפנים לזריחה והגב לכל השאר, גרם לי להושיט את היד. גיץ קטן נפל על הטרנינג הענק של א' שלבשתי מתחת לשמלה הלבנה. ניערתי את עצמי, משירה בדרך גם כמה קצוות עשב ופירורים חרוכים של חציר. בינתיים השמש עלתה והפיחה חיים בדשאים ובסלעים ובימה, ואפילו השיער של א' נענה לקריאתה והזהיב. ע' עצם את העיניים. אני ציירתי מעגלים באדמה. בשלב מסוים י' קם, התמתח ופתח שקית של פיתה קראנצ'. יכולתי להישבע שרעשי הלעיסות שלנו הם הרעשים היחידים בעולם.

חזרתי הביתה והנחתי את החתול על המיטה ואת הראש על החתול ואת הכרית על הראש, ובפעם הראשונה מזה זמן רב, הרגשתי, באמת ובתמים, 

שהכל על הזין שלי.