אני שבורה. הלכתי למסיבה, עם זוג, קיבלתי תשומת לב ונגיעות וזה היה נחמד ברובו. ואז הם הלכו ונשארתי לצפות באחרים, קיבלתי רשות להכות באחת, ואז הבעלים שלה דרשה זמן שווה עלי.
למחרת ניסיתי לנקות ואז ההורים החליטו לבוא לבקר, המועקה עלתה, גירשתי אותם בצעקות. הם ניסו לסדר לי את הדירה, דרשו דברים, אמרו דברים והשמוק בינתיים שולח לי הודעות. גירשתי, הם הלכו ולקחתי נוגד חרדה, עוד מדברת איתו.
שואלת איך הלך הדייט, הוא אומר שהיה טוב. אני משוחררת תחת חסות של נוגד חרדה ואומרת שהוא אידיוט ושהוא צריך להיות איתי.
אני מפוצצת הכל, שורפת גשרים איתו, והוא נשאר בוגר ואחראי ומרוחק. אני הרגשתי שאכפת לו ועכשיו אני רק מקווה, רק מקווה שזה כאב לו קצת כמו שכואב לי. ביקשתי שיבוא ושנריב כמו שצריך, הוא סירב.
הוא אומר שהוא לא יכול להיות הבחור הזה והוא מתכוון ליותר מרק להכאיב לי או או לזיין אותי. ואני רק רושמת בבקשה, ואני מתכוונת להרבה יותר מזה. אני מכניסה במילה הקטנה הזו כל כך הרבה משמעות ואני מתפללת שהיא פגעה בו. הוא לא עונה.
חברה עושה לי טובה, היא באה ומכה אותי ברצועה של אופניים, אני בדרך כלל זו שמכה, אבל הייתי צריכה כאב שיקרקע אותי. אז הכו אותי עד שבכיתי, וזה עדיין לא היה מספיק חזק, הלכתי לישון.
קמתי, אני שונאת את עצמי, אני מעשנת עוד ועוד. השותפה שונאת אותי. הכל נוראי.
אני רוצה למות והוא עדיין לא רשם לי מילה, אבל כשרשמתי סטטוס על זה שאני מרגישה זוועה הוא עשה רגשון עצוב.
נ"ד אמר שהוא יבוא ויביא שוקולד, אני לא יודעת אם זה יהיה התכרבלות או שאני אבקש ממנו להכאיב לי עוד.
אני רוצה לשרוף הכל, אני רוצה להתאבד.
מה זה כבר משנה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעל מטומטמת.