נגד מטוסים.

לא הלכתי לעבודה, זייפתי מיגרנה ואז קיבלתי אחת אמיתית. אמרתי שאעזור לו אם הוא יגלגל לי אחד, כי אני נואשת ושכחתי את שלי אצל חברה. 

הסתובבנו, דיברנו. זה התקדם, הפעם זו אשמתי. 

"אני לא חושבת שזה רעיון טוב." "מתי זה אי פעם היה רעיון טוב?" "זה נכון."

קצר, ממש קצר. לא מספיק, אפיילו לא קרוב ללהיות מספיק, אפילו לא קרובה. הוא בכלל היה אמור לעבוד מהבית. "אני לא מאמין שהרגע שילמו לי כסף על להזדיין." "אז זה הופך אותך לזונה?" "כן, כנראה. "

למה אתה לא נוגע בי יותר.

"אתה יודע איך זה הולך להיות, זה ימשיך לקרות באקראיות עד שאחד מאיתנו יפגע ממש ולא נדבר יותר." "בגלל זה זה צריך להפסיק לקרות."

אני רואה את זה בעיניים שלך. אתה יודע שזה לא קשור לסקס. תרצה אותי, רק קצת יותר, חזק יותר.

שקלתי להישאר בתל אביב, להמשיך לשני, אבל לא, אני לא יכולה. 

אתה לא יודע שבעצם כבר פגעתי בך בצורה כזו, כזו שזה יגרום לזה להפסיק. אבל אני לא רוצה, אני לא רוצה להפסיק. 

שחררי. הוא רמז לך לשחרר. שחררי.