חלמתי בלילה על יום העצמאות. חלמתי שאני נוסעת עם אחד לבניין של האחר, יושבים בדירה של חברה.
מסתמסת, אומרת לו שאני אעלה עוד מעט לקומה השלישית אליו להגיד היי, לשתות קפה. מרגישה אשמה שניצלתי את הראשון כדי להגיע לכאן, כשבעצם רציתי לראות את השני.
דפיקה מפתיע בדלת. שיט, שיט, שיט. הוא כאן. אומרת לראשון להסתתר, לא רוצה שיראה אותנו ביחד. הוא נכנס בסערה והראשון בדיוק חומק מאחוריו אל המסדרון האחורי, הוא מדבר איתי והחברה ואומר שהוא לא מאמין שנתנו לו את התפקיד שלו.
הראשון יוצא ומתחיל להתווכח. זה בדיוק כמו שחשבתי: אחד מחוויר והשני מאדים. הוא מסתכל עלי במבט פגוע וצועק עלי משהו ואז יוצא מהדירה ומטפס במדרגות אל הקומה השלישית. אני רצה אחריו, מנסה להסביר לו שזה לא ככה. הוא אומר שזה מסביר הכל, שאם אני רוצה אותו אז שאקח.
אני רוצה להגיד שאני רוצה אותו והשני הוא הדרך היחידה שלי להישאר קרובה אליו, אבל לא אומרת את זה. רק אומרת שאני רוצה אותו. המבט שלו משתנה ופתאום הוא אומר לי מילים אחרות, אני נאבקת, אומרת שאני לא, אני לא אוהבת אותך. והוא אומר שרק כמעט וסוגר את הדלת מאחוריו.
החלום משתנה, מתרחק.
אני לבד והלב שלי ריק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעל מטומטמת.