נגד מטוסים.

אני לא מוצאת שותפים, לא מוצאת דירה ואסור לי להתאשפז. אם אני לא אעבור דירה זה ייגמר במחלקה או על החבל.

אני לא יכולה לחיות איתם יותר.

אני לא יכולה לחיות יותר.

הם שומרים לי את הנחש שלי, פיתון מתכדר אייבורי מהמם ואני יודעת שברגע שהוא יהיה אצלי אני אהיה מאושרת ואוהב אותו בחוזקה ואטפל בו הכי טוב שאפשר. אני רואה את הטרריום שלו בצבעי מדבר בהירים ואותי מביאה לו להתפתל על הצוואר ואז מאכילה אותו. אוספת את הנשל לתוך צנצנות יפות. אבל הם לא ישמרו לי אותו אם לא אמצא דירה בקרוב.

ישבתי אצלו ודיברנו על דברים עצובים ואני לא זוכרת מה הוא אמר אבל זה הכאיב לי בכמה מקומות. עליו, עלי. ולא ידעתי מה לעשות, כי הסטטוס קוו במצב מוזר, שביר ורועד. אז הוסטתי כמה אצבעות ולחצתי לו את היד, מסמנת שאני כאן. הוא לחץ אותה בחזרה.

מה אני עושה פה באמצע, במשולש שהוא שלוש צלעות שנוגעות בעצבים חשופים?

הם לא יאהבו אותי, אף אחד מהם. 

גם אני לא אוהבת את עצמי.

יהיה לי נחש ויקראו לו מורפין והוא ישכך את כל כאבי.