נגד מטוסים.

האריות מולי, הם חושפים שיניים ושואגים, הולכים מצד לצד עם העיניים הגדולות והיפות שלהם מקובעות עלי. לביאות רובצות ואחת מאחורי מפציעה עם ניבים חדים.

הדופק מזנק לו והגוף שלי זועק מהתפעלות ומהיצר לברוח כל עוד נפשי בי.

יש עליהם צלקות קרב, אלגנטיות שמטפטת מהם אל הקרקע. לביאה אחת מטה את ראשה הצידה, לא בטוחה, מהססת, מחכה לאישור.

הם אומרים שיש לי את כל התנאים להיות מאושרת, אני בשמש וצועדת הרבה ושואפת נושפת חמצן ועשן, הימים מתארכים בזהב ואני רואה שקיעות מעל אגמים ומטפסת על סלעים ועצים.

בלילות אני מתפרקת לחתיכות קטנות, נמרחת על ספות תחת השפעות שונות ומשונות. הדם שלי זורם לאט לאט מלמטה עד למעלה, מעביר זרמים של עצבות וחוסר אונים ופחד.

אני מחליקה על גלגיליות ומפחדת ליפול ולשבור את המפרקת, אבל אולי זה יהיה מהיר יותר מהגסיסה האיטית והריקבון שמתפשט בי.