פתאום אני מרגישה כמו בכיתה ו'. שמתים להתאהב, רק כדי לדעת איך זה מרגיש. ואז את משכנעת את עצמך שאת פשוט מאוהבת, כל כך מאוהבת, בצורה חולנית, בילד שיושב לפנייך בכיתה. את בטוחה שיום אחד תתחתנו ומאז ועד אז תחיו יחדיו באושר ואושר, הוא יהיה הנשיקה הראשונה שלך ובמילון שלך עדיין לא קיים המושג סקס.
ואז הוא שובר לך את הלב והאשליה מתפנצת. את בטוחה שאת אמורה לבכות ולאכול גלידה כמו בסרטים, אבל האמת שזה לא ממש כואב, וגם לא ממש אכפת לך.
ואז עוברת עוד שנה, והילדותיות הזו בכיתה ז' לא ממש עוברת, אז את שוב משכנעת את עצמך שאת מאוהבת באופן חולני בבחור החתיך מכיתה ח', שהוא כזה מושלם ויפה ומקסים ושנה מעלייך ודיבר איתך איזה פעמיים כי אבד לו העט או חרטה כזה. ובזמן הזה, את מבזבזת זמן בלחשוב עליו ולהתאמן בנשיקות על הכרית ולחלום על לספר לו.
ואז גם הוא שובר לך את הלב, ואת יודעת שהוא כזה זבל שלא שווה את זה ומתחילה לשנוע אותו שנאה יוקדת.ואז את מתחילה ללמוד, ולהכניס את זה טוב טוב לראש ומתחילה להיזהר.
אז את מחבבת עוד בחור, אבל הולכת על הבחור היותר קל להשגה, כשאתם באיזה טיול בשכונה אתם בחשש מתנשקים את הנשיקה הראשונה שנמשכה פחות מחצי שניה ואת בעננים, ובגלל שככה מראים בכל הסרטים הרגל שלך קופצת באילוץ פטתי מסוים.
אתם מחזיקים עוד שבוע שבועיים, אבל זה היה 'חבר להיפטר מהנשיקה הראשונה' וזה הכל. אז אתם נפרדים ואת עוברת לבחור הבא שתחילת ההורמונים שלך נדלקים עליו.
ואז שנה ומליון אהבות שלא התגשמו לאחר מכן את
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעל מטומטמת.