"רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון."

אתה עומד על קצה בניין, 

השמש בוהקת בזווית העין 

מעוורת אותך לחלקיק שנייה. מי יודע מה פספסת באותו הזמן. 

אולי את כוס הקפה שאיש העסקים ברחוב למטה שפך, 

אולי את החשק לחיות. 

אתה מנסה להזכר מה עשית היום בבוקר,

עד שעלית לפה ואתה לא מצליח. 

שום זמן לא קיים חוץ מהרגע הזה. 

יש של שלווה מציפה אותך. ההחלטה ביידך. 

אתה מרגיש את הקצה החד של הלבנה, שמפריד בינך לבין השמיים ואז הרחוב,

מעריך אותו כזווית של 90 מעלות ועושה הערכה של מהירות, כיוון וחוזק הרוח. 

אחרי שעשית את כל אלה, הורדת את הרגליים, 

אחת אחרי השנייה,

לבשת את חליפת העסקים בעלת ה3 חלקים 

וירדת במעלית לפגישה על העלייה במחירי הנדל"ן, 

לא לפני ששתית כוס נס-קפה. 

אבל עמוק בלב חייכת. 

ידעת שההחלטה היא שלך, 

שמחר תעלה לשם שוב וכך גם ביום שאחריו 

ותבחר את גורלך. 

ששם למעלה אתה הכי אותנטי ואתה עצמך יותר מבכל מקום אחר.