ראשון בבוקר, האוויר נקי בצורה מפתיעה, קריר אפילו, ורוח קלה חודרת לחדר שלי מבעד לחלון, מעיפה את השיער ההולך ומתבהר מהמצח, מדגדגת בעדינות את העור. השכנים לא צועקים לשם שינוי, הכלבים לא נובחים בעצבנות, רק כמה ציפורים רחוקות מצייצות להן, אבל ציפור היא לא מסור חשמלי או מכסחת דשא כך שאיתה ועם הרעשים שהיא מפיקה עוד אפשר להסתדר. כן מודה, אני לא מעריצה שרופה של שירת ציפורים, אחרי הכל אני לא חיה בסרט של דיסני.

בוקר קריר ובהיר, ואולי "קריר אבל בהיר", והנה המשפט כבר מתחיל לקבל מעצמו את צורתם של שיעורי הבית ביפנית. שיעורים מהסמסטר הקודם כמובן, בנוכחי אחרי הכל כבר התקדמנו למשפטים מורכבים יותר.  אני אוהבת בקרים מהסוג, פשוט סאקרית של אווירה קרירה-בהירה לפני יום חם. בעיקר, אם היא מלווה בים - גדול, כחול ומלוח לחלוטין, על כל ריח היוד ורעש הגלים וטעם המלח שנשאר על השפתיים שבו.

השנה יצא לי להיות בחוף פעמיים בלבד. בפעם הראשונה עם הסמוראי שלי, אי-שם בסביבות פסח, ובפעם השנייה עם ידידי הברברי ממש אתמול. בשתי הפעמים הייתי בחוף בלילה, היה קריר, אתמול אפילו קר. אז מה אני כבר יכולה להגיד, חסרה לי השמש שתתערבב עם הרוח הקרירה הזאת, חסר לי החול החם, האפשרות להיכנס למים או פשוט לשבת תחת שמשייה גדולה ולקרוא. חסר לי הים הקיצי בשעות הבוקר המוקדמות יחסית, כאשר החוף עדיין אינו מלא בעדרי בני אדם, בזקנים עם בגדי ים שנשמטים מגופם בעוד רגע או ילדים קטנים וצווחניים, טינייג'רים היפרקטיביים ויתר עוולות תבל.

אני מתגעגעת לים שלי, השקט והחמים, לבריזה הקרירה שמעליו, לגלים הנמוכים, לחול השורט מעט את העור, לשקט היחודי הזה שהוא מספק לי.

האמת שאפילו קניתי שלושה בגדי ים חדשים וצבעוניים ביותר, וכעת כל מה שנשאר לי זה לחזור למימדי הרגילים (כי הצלחתי להתבהם קלות בחורף, ברמה כזו ש95% מכלל בגדי הקיץ כבר לא עולים עלי), וקדימה - לים.

ולכם כבר יצא להיות בים השנה?