TN יקירתי מתפרעת, היא בשוונג מאתמול אחרי הצהריים, מהדהדת בצידו הימני של הראש בכאב דוקרני וקדחני ופשוט כואב ברמה של טיפול שיניים ללא פרבילגיית ההרדמה.

אז מה אפשר לעשות במצב כזה?

מסתבר שמבחן של קורס אחד, מרתק אך כבד למדי, ועוד הכנות למבחנים הבאים. אבל את אלה, אני לא עושה כי אני "יכולה", אלא דווקא "למרות שאני לא יכולה". אני פועלת מעבר לכוחות שלי עצמי וזה ביזרי על גבול הסוראליסטי ממש.

לפעמים אני נדהמת מכוח הסבל שלי, מהיכולת שלי, מהעקשנות המטורפת שלי שגורמת לי לפעול למרות הכל, למרות התנאים, למרות המצב, למרות כאבי התופת. זו לא התרברבות, פשוט תדהמה לשמה. איך אני עושה את זה לעזאזל? בחיי שאין לי ולו שמץ של מושג.

משום מה במצבים כואבים אני עוברת למוד אגואיסטי - ישר חושבת על מה אני רוצה, מה יביא לי הקלה וזה למרות היותו של אותו משהו שיא ההתרכזות העצמית.

אז כרגע אני רוצה עוגה, פאי תותים רווי סוכר ופחמימות, וגם לבעוט במישהו או משהו.

אך כמובן שזה לא יקרה, א' כיוון שאני לא באמת מהאנשים הבועטים ו-ב' מאחר והושבתי את עצמי על דיאטה מאוזנת (וזה בתקווה שהתחת-בגודל-של-טרקטור שלי לא ימעך את המסכנה).

ומה אתם רוצים כרגע?