עבר עלי לילה לא שקט, בלשון המעטה. אפילו בדרך לא דרך הצלחתי לשבור את השיא האישי שלי. אולי זה דווקא נשמע כיף, כל עניין שבירת השיאים זה, אבל מאחר ומדובר בשיא של הקאות אני יכולה להבטיח ש"כיף" לא היה לי. דרך אגב, השיא עומד על שש תוך שעתיים. עכשיו אני הבעלים הגאה של עוד כאב ראש, אותו כנראה אצטרך לשחד בקרוב בכמות זו או אחרת של משככי כאבים. טוב, האמת היא ש"עכשיו" זו לא מילה מתאימה כי כאב ראש יש לי כבר חודש שלישי ברצף רק שמדי פעם יש בו הפוגות ושינויי ווליום. הפעם אין.

התור לרופא הבא נקבע ליום שלישי או רביעי, אני צריכה לברר, כך שיש לי כמה ימים של חוסר מעש בהם כנראה אמשיך בשלי. כלומר, קריאת ספרים, למידת צרפתית, צפיה בסרטים או סדרות או תוכניות דוקו בנושאים חסרי היגיון, 'אכילת' קוקטייל הכדורים הקבוע, ניסיון להבין למה זה מגיע לי לעזאזל. בקיצור, הכל בנוהל הרגיל.

לפני כמה ימים גיליתי שלאחת מהמכרות לשעבר של אמא שלי יש גידול במוח, מה שהופך אותה לאדם הרביעי במצב הזה שאני מכירה באופן אישי. הסטטיסטיקה לא משהו, גם העובדה שהיו לה את כל התסמינים שכרגע נמצאים בבעלותי האישית ושבמקרה שלה נמשכו במשך עשרים שנה, ולא רק שלוש עם הדרדרות בשלושת החודשים האחרונים כמו אצלי, רחוקה מלעודד. פתאום הערות כמו "אם זה היה משהו רציני, כבר לא היית איתנו" שאוהב להשמיע הרופא שלי, כבר לא מצליחות להרגיע.

מה אני אגיד, אני מאוד מקווה שיש לי דלקת באוזן הפנימית או באחד משרירי הפנים או בחיבור הלסת.

זו הדרך שלי להיות אופטימית, בהתחשב באופציות האחרות והכל...