חסר לי מבוגר בחיים
שיעצור לרגע ויסתכל לי בעיניים
הוא יגיד לי 'ילדה, את עוד תזיזי הרים'
ואני אתמלא באמונה ואצא להזיז הרים
אבל זו מן מציאות כזו
שאת צריכה להיות הקול בראש
שאומר שאני אזיז עוד הרים
אבל הקולות בראש לא מנצחים את המועקה על הלב
את העיניים הטרוטות שמרגישות כבדות כבדות
את המוח שמסרב לשתף פעולה עם כל הדבר הזה
מצד אחד זו תסמונת מתחזה
אני לא מתכנתת כזו טובה
וכל רגע הם שם בעבודה עומדים לגלות את זה ולהיפטר ממני
מצד שני אלה החיים
לשלב תואר
עם משרה מלאה
יש חבל על הצוואר שלי שהולך ומתהדק
אני אדם לא נעים ולא נחמד עם כל הלחץ הזה
רק רוצה שכולם יעזבו אותי בשקט לשכב על הספה ולהמשיך להכחיש
אני לא מצליחה להיות אני
אני כבר לא זוכרת מי זו אני
פרט להיותי אוגר שרץ על גלגל
אגב נהיה לי שעון ביולוגי מרושע
שיודע בדיוק 3 שבועות לפני שתקופת המבחנים מתחילה
ואז הוא מדליק את כפתור הסיוטים
ואני קמה בבוקר כאילו כל הלילה הייתי בזירת האבקות ורק חטפתי מכות
לכי תסבירי שישנת 8 שעות אבל לא נחת לרגע
אז אני דוחה את הקץ של ללכת לישון
ועורכת טקסים שרק OCD מופלאה תעשה
כל לילה לפני השינה
עוברת על המספרים
בחשבון הבנק
בקרן ההשתלמות
בקרן הפנסיה
בתיק השקעות
כמה יהיה אם אבצע פעולה כזו וכזו
ומנתחת
את המספרים
עד עמקי נשמתם
או שעד שאני מבינה ש3 בלילה
ודי עם הטקס
כל הזמן אני בתחושת ריקנות כזו
מה את רוצה את אחרי הזוועות
אבל בלב שלי יש חור
ולפעמים הזוועות באות לומר שלום
כמו למשל כששטפתי כלים והוא רצה לחבק אותי מאחור
וסיים עם דם מהאף
כי נבהלתי והגבתי פיזית
freez fight or flight
זה הfight שניצח
מתי הוא שוב ניצח זה זעם כזה
שהולך מכלוב הצלעות ומגיע עד קצוות האמה
הידיים ישר פועלות ומגיבות
אני אפילו לא ידעתי שיש לי את הכוח הזה בידיים
שתגרום לאף לדמם במרחק של טווח 0
ככה להתחיל להילחם
בזה שאני אוהבת והבטחתי להיות איתו תמיד
הוא לא אשם
גם אני לא, אבל בעצם כן
אולי יש גבול של כמה אפשר לטפל בעצמך
כמה מתוקנת תוכלי להיות
אני רק צריכה מישהו שיסתכל לי בעיניים
ויאמר שאני יכולה לעשות את זה
להתגבר על המבחנים למרות הסיוטים
להיות טובה בעבודה ככה שהם לא יהיו מוכנים לוותר עליי
25 שנה את מתנהלת בעולם כמו בת 40
פתאום מתפרצת לה הפוסט טראומה ואת תקועה
בגיל 5
בגיל 8
גיל 10
גיל 12
גיל 14
גיל 16
היא מורכבת הם אמרו
זו בעצם טראומה מתמשכת
לכי תסבירי ששטרות של 50 עושים לך כאב בכל הגוף
שלפעמים את נמצאת פיזית אבל בראש את לא כאן אלא שם
ושוב אני פתאום לא יודעת
איפה מתחילה אני ואיפה נגמרת הפוסט טראומה
ושוב אני רוצה לחזור לטיפול אבל גם ממש לא רוצה
רוצה להרים את הדגל שאומר שאני אחרי
שהנה ניצחתי את הפוסט טראומה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
