החלטת לפתוח בלוג?מה את נערה בת 14 מתוסבכת?! כן.

~יגל בוכה~ זה מתחיל עם האבא ועובר לאמא. חינוך לתפארת:

"הוד! מה עשית לו?"

"כלום"

"חתיכת מטומטם אל תשקר לי"

~הוד זורק את כל הכביסה על הרצפה~

"תאסוף את זה עכשיו!"

"לא רוצה"

-שקט, הוד מחביא את סל הכביסה בינתיים-

"איפה הוא?!"

"לא מגלה"

"אתה מביא אותי למצבים האלה! אתה יודע מה יקרה?"

"לא רוצה לומר לך איפה"

~הוד מקבל מכה על היד. הוד בוכה~

חיבוק.

קום ושים סנדלים, הולכים לטייל.

שתיקה. רק במרחק 200 מטר מהבית הוד מבקש לעשות תחרות ריצה.

עשינו תחרויות ריצה עד הרחוב הדתי. ברחוב הזה חוסמים את הכביש בשבת.

"הוד, אתה יודע מה מיוחד פה?"

"מה?"

"שאפשר ללכת פה על הכביש בשבת, כי יש מחסום שלא נותן למכוניות להיכנס"

שיחקנו מחבואים במשך שעה.

"בוא נתחיל להתקדם לכיוון הבית, נעשה תחרויות ריצה עד אליו"

"הדר, למה לקחת אותי לטיול?"

"כי חשבתי שכדאי שתצא קצת מהבית"

"זה בגלל שהפרעתי?"

"לא, על זה לא מגיע לך פרס, זה בגלל שלא מגיע לך לקבל מכה"

(ולמה אף אחד לא מקשיב לי כשאני אומרת שהאחים שלי במצוקה)