החלטת לפתוח בלוג?מה את נערה בת 14 מתוסבכת?! כן.

זה כמו לעמוד על אבן באמצע שום מקום ולצעוק לא טוב לי.

ויש איזושהי מגמת התעלמות שעולה ככל שצועקים.

האבן גבוהה מדי מכדי לרדת ממנה לבד. אם קופצים נפצעים.

יש ערפל כבד שלאט לאט יורד עלי, כמו ענן שעומד בדיוק על הראש שלי.

אי אפשר לראות כלום, וגם אם כן, זה בעיקר אפור מטושטש.

ולא טוב. פשוט לא טוב. 

זה לא כמו. זה לעמוד על אבן באמצע שום מקום ולצעוק לא טוב לי.

ואין כלום. שום פיתרון. חוץ מלישון. לקום מהמיטה מצריך יותר מדי אנרגיה.

זו תחושה של עצב עמוק. כמו להסתכל על פצע עמוק ולהתחיל לראות קווים לבנים מתחברים בו ואז פשוט לשבת ולנתק את כולם.

יופי הדר. הכישרון להרוס תמיד היה ותמיד יהיה.