כיפות שחורות ולבנות שיותר גדולות מהראש שלכם, חולצת פולו בצבע מסויים, מכנס מחוייט.
כולכם נראים אותו הדבר (ואחרי זה עוד צוחקים על הפינגווינים), כולכם משתדלים לחרוג ממנהגכם ולא לקלל ואולי להרביץ פחות זה לזה.
אבל ברגע שעוברת מכונית שבתוכה נהג שמצפצף לכם ואומר שהוא חייב להגיע לבית חולים ואתם באיזשהו מקום מצפצפים עליו, זורקים אבנים, נצמדים לרכב, מקללים וצועקים לעברו קריאות "נאצי".
ואז הסתבר, שזה השכן שלי. שאני מכירה מספיק זמן כדי לדעת שהוא בן 65 וממש לא בקו הבריאות.
שהחליט בשם הדת ובשם המסורת לצום בכל מקרה, על אף שהרופא שלו אסר עליו, ובבוקר של יום כיפור קיבל התקף לב.
יכול להיות שאם לא הייתם עטים על המכונית כמו חבורת בהמות הם היו מספיקים להגיע לבית חולים ולהציל אותו, היה לו סיכוי, זה היה עניין של מהירות.
מה שקרה שם, על הכביש הריק של יום כיפור.
נעשה מבורות נטו, מכפייה נטו.
שיבואו ויתנשאו עלי שוב על זה שאני לא צמה בכיפור, על זה שאני אתאיסטית.
שיספרו לי איזה גיהנום מחכה לי ואז ירקו עלי. כי זה כבר קרה בעבר.
בא לי לצעוק שמשהו פה לא בסדר, ממש לנער אותם ולהגיד להם שיסתכלו, שהם הרגו בן אדם! אז למה לנפנף בצום שלהם?
באיזה זכות? באיזה זכות הם מונעים מבן אדם לנסוע ברכב הפרטי שלו לבית חולים? באיזה זכות הם הורגים?
הוא מת בסוף.
לא הצום שלהם וברור שגם לא הפוסט הזה יחזיר אותו.
אבל הוא מת על פארש, על טיפשות ובורות של חלאות אדם.
ומה שיותר כואב, זה שזה לא עשה להם כלום. לא זה שהנהג צעק להם שזה פיקוח נפש ולא זה שהוא מת.
מבחינתם הם עשו עבודת קודש, מבחינתם הם הצילו יהודי מחטא נורא!
אז בואו וספרו לי עכשיו, צדיקים שלי,
כמה ימי כיפור תצומו כדי לכפר על זה?
עריכה 10:27 :
תודה -
דבר שני, לצערי זה סיפור אמיתי.
ולא, לא תקפתי כאן את הדתיים או חרדים או כל דבר אחר.
תקפתי את המתיימרים להיות, את אלה שביום אחד בשנה משחקים אותה הכי צדיקים שיש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
