"אוקיי אז חזרתי היום מהגיחה (הייתי המפקדת גיחה של הכיתה שאני לומדת בה) וזה היה פשוט מושלם! איך שהכיתה הקשיבה לי איך שהתייעצו איתי, איך שסמכו עליי, איך שכשלמישהו לא היה מה לעשות אז במקום לשבת סתם הוא בא ושאל אותי מה לעשות! איך שהכיתה שלי תיפקדה במשחקים אתגריים והתגבשו .
הכיתה שלי כבר צעקה עליי שאני לא עושה כלום בשביל עצמי ושאני דואגת רק להם, ולקח לי שנה להסביר להם שאני נהנית מזה כל עוד הם נהנים!
זה היה פשוט מדהים איך שהכיתה למדה את הכפיתות כל כך מהר. ועד ותוך שעתיים וחצי יש לנו נדנדה תורן שער מגן דוד מסתובב ומטטא( אל תשאלו)
ושהשופטים באו לראות את המחנה (שזה רק חלק מהציון) אז יש מורים לשל״ח שלט מכירים אותי. אז כשהראתי להם את התיק גיחה המסודר שלי ושהם ראו איך המחנה מסודר ושהכל מתפקד הם נכנסו לשוק וברגע שאבישיי אמר להם שהייתי אצל רונן הם הבינו הכל, והתפעלו מזה שסיימתי קורס אצל רונן ושרדתי.
אה ודרך אגב, הכיתה שלי זכתה מקום ראשון!!!! כשהודיעו ישר כולם התנפלו עליי ואמרו לי שאני המש״צית הכי טובה בבית ספר ואיך שחזרתי הביתה אני רואה כל הכיתה שולחת לי הודעות תודה על כל ההשקעה.
ואז כתבתי להם בקבוצה שהם צריכים להפנים שזה בזכותם, ושהם תיפקדו בצורה הכי טובה שיכולתי לבקש
אבל בתכלס, הכל בזכות המדריכים האדירים שלנו רונן, והדר."
חיוך מפה לאוזן. תחושת הצלחה.
פתאום הכל נראה כל כך בהיר.
אז מה אם אמא מכריחה אותי לצום? אני מדריכה טובה וזה מה שחשוב.
-
עריכה 11:45 :
זוכרים את החיוך? יופי, אז כבר לא.
כי המטומטמת כבר שלוש שעות בטלפון עם האקס הקסום שלה.
ההוא שהגשתי עליו תלונה במשטרה. איזה כיף לי.
היא בטח תנצל איזה יום או יומיים שאהיה בהם בטיול ואז תביא אותו.
ואני אכנס הביתה ואראה אותו בסלון, ואז אסגור את הדלת ואסתובב שעה ברחוב בזמן שאני בוכה וחושבת לאן ללכת.
בסופו של דבר אני אעלה על אוטובוס ואסע לסבתא, היא תאכל לי את הראש שאני אעבור לגור אצלה.
אני אחזור הביתה ואשלים עם זה שיש לי גוש בבית. המשפחה של אמא תנתק קשר בפעם המי יודע כמה.
ואז אמא תתפלא למה רע לי. באמת למה.
הנטייה של ההיסטוריה לחזור על עצמה במשפחה הזאת גורמת לי להתחיל לפחד שגם אני בסופו של דבר אקח חלק בלופ הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
