יופי, מאוד בוגר.
הלכת לסבתא ובכית לה על הכל.
בנוסף הוספת גם כמה דברים יצירתיים במיוחד שהם פרי דמיונך - טענת שאמרתי שאמא סיפרה לי את כל "האמת" ועכשיו אני לא רוצה לדבר איתך.
האמת היא, שלאמא בכלל לא היה חלק בזה, היא אפילו לא יודעת על השיחה הזאת.
אני יודעת שסבתא לוקחת ללב מכל זה וזה מכעיס אותי עוד יותר, כי מצד אחד אני עומדת מאחורי המעשים שלי, מצד שני, כשזה פוגע בסבתא, אני מעדיפה להסתיר. שנינו אנשים בוגרים (לפחות ככה אני מקווה) ואם אמרתי את האמת או דיברתי אליך לא יפה, אתה לא אמור ללכת לבכות לסבתא, תעמוד מולי ותאמר את מה שאתה חושב.
אני אחמיא לעצמי ואומר שיכול להיות שאני מאתגרת אותך, שקשה לך איתי ושאתה לא אוהב את מה שנהיה מהקשר שלנו.
אני יכולה להבין את זה, גם לי קשה איתי.
אמרת לסבתא ש"דיברתי אליך קצת לא יפה" אבל את החלק שלך בשיחה לא סיפרת?
את הדברים שהטחת בי? אני יודעת שפגעתי בך אבל גם אתה פגעת בי.
זה מרגיש קצת כאילו אנחנו בגן ילדים, הפעם הלכת ואמרת לגננת שאני התחלתי, אולי אני צריכה להחזיר לך באותו המטבע ולומר לגננת גם את החלק שלך בסיפור?
לא, אתה לא לרמה שלי.
אני לא אצער את סבתא יותר בגלל המשחקי אגו האידיוטיים האלה.
אני חושבת שלא יזיק לך ללמוד קצת ולעמוד מאחורי המעשים שלך.
אתה טוען שהסיבה שלך לעזיבת הארץ הייתה מוצדקת אבל תוך כדי מאשים את כולם ובעיקר את אמא.
אהבה זה כואב.
אני יודעת שאמא הייתה אהבת חייך וזה שהיא עזבה אותך שבר אותך.
אני יודעת שמשהו לא סגור שם ושהפצעים אצלך עוד לא הגלידו.
אבל בבקשה, אל תפתח אצלי פצעים בגלל ששלך עוד לא נסגרו.
אגב,
בשיחה עם סבתא, לא סיפרתי את החלק שלך, התחמקתי ואמרתי שהייתי עצבנית וזה יצא עליך.
יופי, אז עכשיו היא לא רק חושבת שאני קלת דעת שאפשר להשפיע עליה בקלות, אני גם פקעת עצבים אגרסיבית.
-
לעזאזל, למי אני כותבת את זה בכלל?
אפשר לחשוב שיש עם מי לדבר.
אפשר לחשוב שזה ישנה משהו.
שמישהו ייתן לי זריקת מציאות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
