"הרסו לי את הבת"
"אמא שלך הרסה את הבת שלי, היא הרסה את החיים שלי"
"את לא מחונכת"
"את בטוחה שאת מבינה את המילים שאת אומרת?"
"מה את יודעת בכלל?"
"את מוציאה עלי עכשיו מילים שהכניסו לך לפה, אלו לא המילים שלך!"
"דיי! אני לא יכול לחזור לארץ, אני לא אחזור לארץ, תפסיקי כבר!"
"כן? מי אמר לך את זה? האמא המקסימה שלך? הדודות שלך? אולי גם הסבתא השרמוטה שלך?"
"ועלי את לא חושבת? אני סובל פה בגללך!"
"לא רוצה? לא צריך, אני תמיד אכיר בך, כשתרצי לחדש את הקשר - יש לך את המייל שלי נכון?"
"אני מזכיר לך שלפני שבועיים אני הצעתי לקנות לך מתנה כדי להראות קצת נוכחות"
"תמיד את החרא את רואה! אומרת שאני אבא חרא! זוכרת שהייתי משחק איתך כשהיית קטנה?"
"אני פוגע בך? אין מה לעשות, מותק, אבא שלך הוא כמו סבא שלך, אומר הכל בפנים! אבא שלך בן אדם אגרסיבי ואת תתמודדי עם זה!"
"את יודעת איזו תקופה שחורה עברתי? את יודעת איזו תקופה שחורה אני עובר? את יודעת שאני ניסיתי להתאבד?"
"יודעת מה? אני אתן לך את הפייסבוק של י' חבר שלי, תדברי איתו והוא יספר לך את האמת על התקופה השחורה הזאת!"
"את החלפת אותי בתכשיט של אמא שלך!" (מדבר על הבעל של אמא שלי)
"אמא שלך לא יכלה לגדל אותך! בלי סבתא שלך היית ילדת רחוב אומללה!"
"פעם היית חכמה, היה לך פוטנציאל, חבל שאת נותנת למשפחה של אמא שלך להרוס אותו"
"כשאלוהים ייפתח לי קצת דלתות במקום לסגור אותן אני אעשה מאמצים לבוא או לדאוג שאת תבואי אלי"
"אל תזייני לי את השכל עם הבולשיט האתאיסטי שלך עכשיו! תפסיקי לחשוב שאת כל כך חכמה!"
"חבל שאני לא שם כדי להוריד לך איזו סטירה ולנער אותך"
"לקחתי בחשבון את זה שאני אפספס את הגידול שלך, לא לקחתי בחשבון שאמא שלך תהרוס אותך עד כדי כך"
"החברים שלך יותר חשובים ממני! הכל יותר חשוב ממני! אני מבין שיש לך חיים, אני לא מבין למה אני לא חלק מהם"
"לילה טוב"
וביום שאחרי: "אני מצטער על איך שדיברתי אתמול"
הבנתי כבר שלדבר איתך זה כמו לדבר אל קיר, שיקרתי ואמרתי שהכל בסדר.
שאלת למה יש בינינו דיסטנס, העדפתי שלא לענות לך בציניות שזה קצת אירוני שהוא מדבר ככה בזמן שהוא גר במרחק מאות ואלפי קילומטרים ממני, אמרתי לך שזה כנראה ההד מאתמול, השקט שאחרי הסערה.
אני מבינה שאתה בן אדם פגוע, אני רואה את הפצע שנפער בך ואני רואה עד כמה הוא עמוק ואפילו לא בשלבי החלמה, אבל אני בת 15, אני הבת שלך, לא השק איגרוף שלך.
אתה מכאיב לי, אתה פוגע בי, למרות המרחק.
אתה פוצע אותי ואתה יודע את זה, בקול חנוק מבכי ביקשתי ממך, התחננתי שתפסיק לדבר, אבל המשכת, עם צרור הקללות, עם הטחות השווא, שנינו יודעים שזה קרב לא הוגן, כי אני נחשפתי, דיברתי מהמקום הכי כאוב שלי, מהמקום הכי פגיע שלי וכנראה שגם נגעתי בנקודת התורפה שלך, אתה השתמשת בזה, חבטת והטחת בי האשמות, ניתקתי את השיחה בטענה שיש בעיית חיבור וככה היא נגמרה.
היום שוב הייתה שיחה, היום היא הייתה ברובה שתיקה.
אתה לימדת אותי היום שיעור חשוב, אתה לימדת אותי להיסגר יותר ממה שאני, לא להראות חולשה, הראית לי כמה קל לי להיהפך לשק איגרוף, הראית לי כמה חלשה אני. אבל אתה, אתה יותר חלש ממני, אתה פוחד להיחשף בדיוק כמוני, אז כשאני נחשפת אתה מנצל את החולשה הזאת, אולי מנסה לגרום לי לאיזה חוסן נפשי.
ודבר אחרון,
הורים יקרים, אם אתם רוצים להפוך משמעותיים בחיי הילדים שלכם ולעשות את זה בדרך הקלה - תעזבו אותם מגיל קטן, תהפכו לחבר טלפוני ותנו להם לדמיין איזו בובת חרסינה מושלמת בדמותכם, אחר כך, תחזרו לגיל ההתבגרות שלהם ותנפצו את הבובה פעם אחר פעם, אני מבטיחה לכם שזה יותיר בהם צלקת שלא ניתנת לריפוי.
נ.ב.
הלוואי שהייתי שונאת אותך, הלוואי ולא היה לי אכפת ממך.
אז היה יותר קל, אז הגוש הזה שנמצא בגרון שלי ועוצר לי את הנשימה עד כדי קוצר בכלל לא היה מופיע.
אולי גם הביטחון העצמי שלי היה קצת יותר מיוצב.
לך תזדיין. אתה וכל השיט שאתה מוכר לי, שאתה אוהב אותי, שלא רצית שזה יהיה ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
