אז אני אכתוב כאן ואכתוב, על זה שלא טוב, אולי גם על זה שרע.
ואכתוב ואכתוב ואכתוב אבל לא אבכה, כי אני לא בוכה, אני מחזיקה הכל בפנים בכספת, למה לבכות?
ואז אני אלך לישון ואקום בבוקר כאילו כלום.
ואולי חלקכם ייקראו, השאר סתם יעברו לבלוג אחר, מעט מכם גם יגיבו.
ואני אקרא את התגובות ואקפיד לענות לכל אחד.
ושום דבר לא ישתנה, עדיין רע, ואני שוב אכתוב.
ושוב לא אבכה.
ושוב פעם אלך לישון ואקום בבוקר כאילו כלום.
ושוב פעם תקראו ואולי תגיבו ואני אגיב לכם בחזרה.
ושום דבר לא שונה.
אז תגידו לי אתם,
בשביל מה זה שווה?
אם הכל אותו הדבר, אותה השגרה, אותו החרא.
מה שווה להמשיך? מה שווה לכתוב את זה?
איזה מן ערך יש לדברים?
שום דבר לא מרגש, שום דבר לא מזיז.
ומה שווה לי להיקשר, כשאני יודעת שגם ככה בקיץ אצמיח כנפיים ואגור במקום אחר?
ומה שווה לי להשקיע, איזה מן עתיד יגיע?
מה אני בכלל רוצה?
אני מרגישה כמו אוגר שרץ בגלגל שנמצא בכלוב שלו, אני רצה ורצה ולא מגיעה לשום מקום.
אני יודעת שאין לי לאן להגיע, אז למה להמשיך לרוץ? למה אני מחכה?
שהגלגל יתנתק ממקומו?
הלוואי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
