ניתקתי איתך את הקשר.סופית.
אני כבר לא מתחברת לסקייפ ולא בא לי לדבר איתך.
זה היה יותר קל ממה שחשבתי,זה היה ממש..טבעי.
השיחות איתך לא מעניינות,בסוף אתה תמיד מתעצבן וזה לא משנה מה אני אגיד.
אם אני אשתוק אתה תתעצבן שאין לנו על מה לדבר,אם אני אספר לך על היומיום שלי זה חסר טעם,זה במילא לא מעניין אותך,אני שומעת בקול שלך אתה לא באמת מקשיב לי.
להגיד לך את הדעות שלי ייגרור תגובות שיפוטיות,תגובות שאני לא באמת רוצה לשמוע.
אתה לא מעניין,מצטערת לומר לך את זה אבל זאת האמת,אתה כל היום בבית.
עם אישתך הלא מעניינת,עושה דברים לא מעניינים,רובם במחשב.
אתה גם בקושי אוכל,בטח רזה יותר ממני ומעשן כמו קטר,גם שותה קפה בכמויות סיטונאיות.
אתה בעצם כמו סיגריה.
בהתחלה אתה משהו חדש ומסקרן שלכל חבר'ה יש ולכן גם אני רוצה אבל לאט לאט אני מאפרת אותך במאפרה,לאט לאט אתה מזיק לי יותר.
מתישהו אני גם מתחילה להשתעל ממך ולפלוט את כל הרעל שבך אל העולם שבחוץ,כולם כבר יודעים שאני מעשנת ואתה מזיק לי יותר ויותר,
כבר שנים שאני מעשנת אותך ועכשיו אתה גם מזיק לי לטווח ארוך.
עכשיו בגללך יש לי כל מיני תסביכים פסיכולוגיים שהורגים אותי לאט אבל בטוח - בדיוק כמו סרטן הריאות.
בגללך אני נמשכת לגברים שמבוגרים ממני,פעם מישהו מפורסם אמר שזה בגלל שאני מפצה על זה שלא הייתה לי דמות אב בילדות.
גם בבגרות אין לי דמות אב.וכנראה שגם לא תהיה לי.
כי לחכות לך זה כמו לחכות לגשם בשנת בצורת - יכול להגיע תוך שנה,תוך שנתיים ואולי גם תוך 30.
הפסקתי לחכות לך,בכל שנה..בערך בחנוכה אתה מדבר על איזה ביקור בארץ,עם אישתך,מוזר שהביקור הזה אף פעם לא יצא לפועל,אף פעם לא התממש.
בכל פעם סיפקת לי תירוץ אחר ובכל פעם אני מתאכזבת מחדש.כמה מטומטם מצידי.
עדיין יש בי את הילדה הקטנה שהשארת בערב שישי לחכות לך עם השמלה החדשה שקנית לי ביום שלישי,זו שהתאכזבה כשלא באת ואז אחרי שבועיים גילו לה שטסת לחו"ל,אמרת שזה עניין של שנה-שנתיים זוכר? זה הפך לעניין של 10-20 שנים.
כל 4 שנים אני רואה אותך,כל כמה זמן אני מדברת איתך בסקייפ,אני מצטערת לומר לך אבל זה לא מספיק,אני לא בנויה לקשר שכזה.
עכשיו אתה כמו סיגריה שנגמרה ונשאר רק הפילטר,כבר אין מה לעשות עם הפילטר.
זו בסך הכל חתיכת ספוג שכל החלק הטוב בה נגמר.
אתה כמו סיגריה.בסוף מתים מזה.
השאלה היא מי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
זה קטע שכתבתי במחברת,יש לו קטע המשך שאני אעלה מאוחר יותר.
אם לא הבנתם,הקטע מדבר על אבא שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
