אתמול עברה הודעה בפייסבוק.
"מחר עומדים 5 דקות למען גלעד שליט!! מ-11:00
מי שלא עומד נאצי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
זו ההודעה שקיבלתי בפייסבוק.בבית ספר קראו לכולם לעמוד.
אני הייתי היחידה שלא עמדה,לא בשביל לתפוס תשומת לב,בשכבה אינפנטילית כמו שלי זו לא בעיה.
לא עמדתי כי לא הרגשתי נכון לעמוד 5 דקות בשבילו.בד"כ עומדים דום לזכר אדם שמת,ביום הזיכרון לחללי צהל עומדים דום.
ביום השואה עומדים דום,באזכרות והלוויות נעמדים דום.עד כמה שידוע,גלעד שליט לא מת.
בשבילי זה כמו לקבור אותו כשהוא עדיין חי,כי תפילות ודברי הספד על אדם חי זה לשכוח ממנו לתמיד.ולהיזכר רק יום אחד בשנה
ביום ה"אזכרה".
"דגלים התנוססו בגאווה
"גלעד עדיין חי" הם קוראים
אז למה הם קוברים אותו בעודו בחיים?
תקברו אותו חי.תשאלו עד מתי?
תקבעו גם יום זיכרון
ותזכירו את שמו בכל יום ראשון.
עדיין לא קבעו שהוא מת.
אז מי יודע את האמת?"
זה קטע משיר,שכתבתי היום.בחמש דקות שהיה צריך לעמוד.אני ישבתי וכתבתי.עליו.
כשבכיתה ראו שלא עמדתי,הם קראו וקיללו אותי.תוך כדי החמש דקות שצריך לחשוב עליו.
הם קראו לי נאצית.קראו שאין לי אלוהים (נכון,אני לא מאמינה בו.),טענו שאני חסרת כבוד.
אני חסרת כבוד והם חבורה של _______ (מאפשרת לכם לדמיין פה כל מילה שתתאים)
הם עמדו וצחקו במשך 5 דקות! כאילו שבאמת "אכפת" להם מגלעד שליט!
המורה המדהימה שלי הסכימה איתי.היא נעמדה לצידי בוויכוח עם הילדים בכיתה!
ואפילו,היא אמרה שאם היא לא הייתה מורה היא לא הייתה עומדת.
אכפת לי מגלעד.אבל גם אכפת לי מהמדינה.
נכון,הוא חייל שהלך לשרת את המדינה.אבל כשהוא התגייס הוא ידע את הסכנות שבזה.
אף אחד שמתגייס לא מעלה תרחיש כזה.אבל זה תרחיש ברור.
ואם ניתן להם את מה שהם רוצים.הם יחטפו עוד חיילים.
כולם ראו את הסירטון על המכירה.כולם גם מסכימים איתו.
כולם צופים את הגורמים של המחאה.כולם טוענים שחפרו על זה.
אבל למה כולם ממשיכים רק לעשות את המצב לגרוע יותר?
כל זה לא באמת עוזר.
אם באמת רוצים להשפיע,צריך לדבר עם גורמים שישפיעו,
אל תתקעו את הפרצוף שלו בתמונת פרופיל ליד התחת שלכם בפינה.
כי לדעתי זה כבר ביזיון.
הנה קטע שרץ ברשת שקשור לזה.חברה שלי פירסמה אותו.
האירוניה - היא שאותם האנשים שקראו לי נאצית וקיללו אותי,הגיבו "כל כך נכון".
קוראים לזה "עם ישראל הולך לקנות מכונית" אם תרצו לקרוא:
הלכתי לקנות אוטו. יד שניה, לא חשוב מאיזה תוצרת, מרופא, לא בשבת.
המוכר רצה עליו ככה וככה, אבל אני רציתי לשלם רק ככה. התמקחנו קצת,
וכמעט שכבר סגרנו על ככה וכך, אבל אז הגיע אחי הטיפש.
"קונה אוטו, הא? הגיע הזמן" אמר אחי הטיפש, ואז פנה למוכר. "שמע, הוא
ממש רוצה את האוטו הזה".
המוכר התעלם ממנו. גם אני. ניסינו לסגור על מחיר.
"אני לא חושב שאתה מבין", הפריע אחי הממש טיפש לשיחתנו, והצביע עלי, "עד
כמה הוא משתוקק להיות בעליו של האוטו הזה. הוא חולם על זה בלילה. אין
דבר יותר חשוב לו".
"טוב, נו, זה חשוב, אבל בוא לא..." ניסיתי לתקן את הנזק.
אבל הוא המשיך. "האוטו הזה הוא כל חייו. הוא מוכן לשלם כל מחיר".
כאן המוכר כבר התחיל להתעניין. "כל מחיר?" הוא שאל.
"ברור שאני לא באמת מוכן לשלם כל מחיר", אמרתי.
"כן! כל מחיר! כל מחיר, אתה שומע?" קרא אחי הדביל בהתלהבות. "כל מחיר!
נקוב במחיר שלך, ותקבל אותו!"
"אל תשים לב אליו. הוא רק רוצה תשומת לב" אמרתי למוכר. "אז סגרנו על ככה
וכך?". לא היה זמן להגיע לעיסקה מוצלחת יותר, כי באמת רציתי את האוטו
הזה, ולא רציתי שהאהבל הקטן יחרב לי את זה.
אבל היה מאוחר מדי. "כל מחיר, אה?" המוכר אמר. "אז מה אתה אומר על 450?"
"450", אמרתי, "אין לי".
"יש לו!" צרח אחי האידיוט. "יש לו! הוא רוצה לשלם! ואם אין לו - הוא
ייקח משכנתא! ואם אין משכנתא - הוא ימכור את עצמו לזנות! זה עד כדי כך
חשוב לו!"
"אתה לא עוזר", סיננתי לעברו.
הדביל שלף מגאפון, שלט ניאון ובום-בוקס. "הוא רוצה את האוטו!" צעק ב-150
דציבל, והצביע עלי, "אין דבר שהוא לא יעשה! הוא ישפיל את עצמו! הוא יצעד
ערום ברחובות בשביל זה! הוא יוציא לעצמו עין!"
הגיעו מים עד נפש. תפסתי את האידיוט בצווארון וסחבתי אותו הצידה. "סתום"
אמרתי לו. "פשוט תסתום. תסתום את הפה שלך. אתה לא עוזר בגרוש. יותר מזה
- אתה מפריע. לא ככה עושים עסקים. אתה לא יכול להבטיח הבטחות בשמי. כל
צרחה דבילית שלך רק מורידה את הסיכוי שאני אקבל אי פעם את האוטו הזה.
אתה קולט? זה. לא. עוזר".
"זאת אפשרות אחת" אמר אחי בעל הליקוי השכלי הניכר. "אני, לעומת זאת,
חושב שהסיבה שלא קיבלת את האוטו עדיין זה בגלל שעדיין לא צעקנו מספיק
חזק שתעשה הכל כדי לקבל אותו. הכל!! אולי המוכר עוד לא הבין".
"איך אפשר לא להבין?! מה אתה חושב, שכולם אידיוטים כמוך? הוא שמע אותך
צועק את זה במשך שלוש שעות. הוא הבין. אני הבנתי. השכנים הבינו. אנשים
בקוסטה ריקה הבינו. איך לכל הרוחות אתה יכול להאמין שלצעוק עוד יותר חזק
יעזור במשהו? לך הביתה!"
"בסדר, בסדר, לא צריך להתרגש" אמר הדביל. "בסך הכל ניסיתי לעזור. אני
הולך הביתה. אגב, אתה יודע מי עוד רוצה ללכת הביתה? גלעד שליט".
"להה, באמת?", אמרתי.
אני מקווה שהבנתם.
בפוסט הזה אני באמת מצפה לתגובות.
אני רוצה לשמוע את דעתכם! תגיבו ואפילו תחפרו.
תודה ^^
עריכה:
קראתי שכל העניין עם גלעד שליט הוא "יוזמה" (כלומר,ניסיון נואש ליחסי ציבור) של איש העסקים קובי סידי.
הרי לא באמת אכפת למישהו מאנשי העסקים והסלבס ש"נרתמים למאבק" אכפת להם מחשבון הבנק שלהם ומהפרסום.
לא מאמינים? עובדה שקובי סידי קיבל בין 2 ל3 כתבות חיוביות אחרי זה,לפני זה,אף אחד לא השתין לכיוון שלו.
הנה הכתבה המלאה:
http://www.mako.co.il/video-blogs-zohar-israel/Article-3d287142d86be21006.htm
בבלוג זה
בכל הבלוגים
