חרבה ירושלים.

וככה נהרסה לה ארוחת ערב של יום שישי.

כשאח שלי הולך בזעם לחדר שלו "אני לא מוכן לנהל ככה שיחה!!", כשאני הולכת לחדר בוכה, וכולם עצבניים.

ואמא שלי עדיין לא שינתה את הדעה שלה. ואני אצטט: "91 זה גרוע"

למה בכלל הייתי צריכה להשחיל את המשפט הזה.

ולמה את לא מעודדת אותי? 

המבחן הלך לי ממש טוב, התפלאתי על הציון הזה. אפילו קצת התאכזבתי.

אבל את ממש לא עוזרת.

אני לא רובוט לימודים.

אני פאקינג בהקבצת מצטיינים, זה לא אמור להיות קל.

יש ילדים שבקושי מצליחים לגרד את ה60 וההורים שלהם מעודדים אותם שזה יפה וזה עובר וכל הכבוד.

למה קשה לך?

מה ביקשתי? תמיכה? עידוד? אם לא ממך אז ממי? מי חוץ מאמא? אמא שלי?..