אולי קשה לחיות, אבל זה כיף :)

טוב, אז אני אספר לכם קצת על עצמי :P

יש לי הרבה בעיות, המזל שלי שאני מצליח להחזיק את עצמי, לעומת אחרים שאו קורסים, או נכנסים לדיכאון.

אני מקווה שכאן יהיה לי התחליף לעולם האמיתי או לפחות לעולם רגיל (שאין לי).

בואו נגיד את זה ככה, המצב החברתי שלי על הפנים - לא יודע אם לא סובלים אותי, אבל לא שמים עליי.

אני פשוט עוד ילד בכיתה.

אז כמו שאמרתי, בצפר אני לא סובל (לא רק בגלל הלימודים) אבל עוד דבר שקשור למצב החברתי, הקשרים הכי טבים שלי הם עם האנשים הכי רחוקים, כלומר, החברים הכי טובים שלי (ואצלי, חברים הכי טובים זה גם לא משו) גרים בעיר אחרת.

ואני ילד "צומי" כזה, אני מאוד אוהב ורוצה שתמיד יהיו איתי, אני מת על חיבוקים וכאלה (לא, אני לא הומו חחח)

ועכשיו ל*ה*בעיה: סדר וארגון.

זאת בעיה שפשוט הורסת חיים עם כמה שהשם שלה נשמע כזה מעפן.

זה ממש כמו דיכאון, רק בלי כל הקטע של הדיכאון.

זה פשוט הורס את החיים, עד כמה שזה נשמע כיפי (או מעפן, החלטה שלכם), זה הורס הכל!

לדוגמא, אני מתעורר בבוקר אחרי שהתחילו הלימודים, ולא באשמתי!

אנשים לא מבינים את זה ואומרים לי "אתה לא שם שעון מעורר?" "ההורים שלך יודעים מזה??" מה נראלכם? שלא?!

אבל קיבלתי "פתור" מהשעתיים הראשונות בבצפר, מצד אחד זה נשמע כיף.

מצד שני, זה ממש לא, לפני שקיבלתי את הפתור, אני הייתי מגיע בשעה חמישית (למוגבלים, רבע ל12) לבצפר וכל הכיתה הייתה אומרת "יאוו! הוא הגיע! תן לי חתימה!" וזה מעצבן!

זה כבר הפך להיות בדיחה!

אבל כרגיל, אני לא שם על זה, אני למדתי לשים את זה בצד ולא להתייחס.

טוב, לדעתי זה מספיק בשביל פוסט ראשון :P

מקווה שנהנתם XD