On women, Men & Other drugs

גמורה.

ואתמול כמעט קרסתי מבכי.

היה מספיק מבט נוזף אחד או מילה לא במקום או חס וחתולה משפט עם ניחוח מיני מהשותף של אבא והייתי בוכה.

ולא, לא הייתי בוכה בגללו.

אלא בגלל שאני פשוט במצב כזה.

הורדתי את הפאה הבלונדינית כשראיתי שאני כמעט בוכה.

השיער שלי נראה זוועה אבל אני בסדר.

הראש שלי מסתובב קצת אבל זה בגלל רעב.

בקרוב יהיו שניצלים וצ'יפס.

ואוכל לי שניצל קטן וקצת צ'יפס.

אני שובתת רעב ל-24 שעות החל מהשעה 01:00 בלילה ב-4.3. [משמע: הלילה לפנות בוקר.]

לפחות השיער שלי נעים כרגע וזו נחמתי היחידה.

בינתיים אני מכרסמת בוטנים.

וטעים לי.

אני הולכת עכשיו לאכול וב-01:00 אני פוצחת בשביתת רעב.

צריכה לרזות כמה קילואים אבל לאט לאט. כל שבוע קצת.

הצבתי לעצמי מטרה: כשאגיע לחמישים קילו אפסיק. רוצה להיות מקלונת.

מכורה.

עד מחר...

Ms.C