זאת השנה שעברה לי הכי מהר בחיים. מרגיש כאילו אשכרה לפני יום נכנסתי בשער של הואדי וכולם הסתכלו עליי, כולם בחנו ודיברו בניהם. כאילו רק אתמול הכרתי את האנשים שהפכו להיות הכיתה שלי, השכבה שלי, החברים שלי ויותר מהכול, החברה שמסביבי כמעט תמיד. רק התחלתי להכיר את המורים, להתרגל לסמל, להליכה בבוקר לבצפר, למחנכת, לספסלים הלא נוחים. רק אתמול יצאתי לטיולי של"ח וביקרתי במקומות מוזרים, הייתי בטיול שנתי ונלחמתי עם אוהל מעצבן, חטפתי קלקול קיבה מאיזה טונה נוראית והספקתי להעיר את יובל בלילה מנחירות כל כך הרבה פעמים שהוא פשוט ויתר על השינה בלילה.
רק למדתי שקיבוצניק זה הכי, אחי ואין מה להתבייש. רק למדתי שבבית ירח אם אתה לא מבריז אז אתה לומד את כל השיעורים, שזה עצוב. רק למדתי שבאליפים אתה עושה מה שבא לך ושאני עוד אתגעגע לשנה הזאת.
רק הכרתי את החברה שלי. את יולי. שהספקנו כבר להתחבר, להיפרד, להידלק ולהיכבות ולהתחבר שוב. ועוד צפוי לנו עתיד :) רק התחלתי לחשוב על איזה מגמות אני אבחר והתחרטתי ובחרתי שוב, ועוד פעם כבר עשרות פעמים.
רק נפרדתי מחבר שעבר לחו"ל. רק רבתי עם אחד שדר"א עד היום אנחנו לא מדברים ורק מילאתי את החלל החסר עם מיליון חברים ששווים פי אלף ממנו.
רק חגגתי יומולדת
רק הצטלמתי לסרטים של הדליתים
רק הצטרפתי ליוצרוק
איך יכול להיות שהשנה הזאת נגמרה? ואיך יכול להיות שלא יהיו לי עוד כאלה? זה אומר שכבר לא יהיה לי זמן לבלוג? לחברים? להתאמן? לנשום? מה הלאה, מה עכשיו. לאן? ואיך? באיזה כוח וכמה ממנו אני אצטרך?
ועוד לפני שאני מספיק לשאול את כל השאלות אני כבר על האוטובוס למדצ"ים. נוסע לאיפשהו באיזה יער חור שאפחד לא מכיר, שרק שמעתי על מה הולך להיות שם ואין לי מוששששג למה לצפות באמת. מה אורזים בכלל? מי יהיה איתי? ז"א, אני לא אכיר אפחד כשאגיע, וכמה כבר אשמור על קשר אחרי שאלך? כמעט שבועיים בלי טלפון, חשמל, טלויזיה או פייסבוק. ישנים על הארץ עם שקי שינה. הכול נבנה מאפס. הארוחות, טוב, כמו שאתם יודעים. בטח חרא.
טוב די להיות שלילי. ארזתי איזה 10 סטים של בגדים, המון חולצות תנועה, חטיפים, חטיפי אנרגיה, סבון ומברשת שיניים, סכיני גילוח וכמובן קרם, מגבות וסדינים, תפילין, ומה עוד צריך?
טוב, הבטחתי לעצמי שאחרי הרבה זמן אני אעשה פוסט תמונות קצת, כנראה שכחתם איך אני נראה. אז הנה כמה תמונות שמסכמות בקטנה מה הלך פה השנה:
טוב זה בערך מהימים הראשונים אין לי ממש מהיום הראשון חחח, יולי ואני. :)
חחחחח טוב זאת תמונה מצחיקה, תיתי ואני אצל תיאה בבית
הספסלים הלא נוחים. חבר'ה באמת לא מומלץ
שכחתי להזכיר שהתחלתי להתאמן גם בחדר כושר ומידי פעם בימי שישי, אז זה אחד מימי שישי בבוקר במתיחות לפני הדיפה אומשו
בואנה מזה שכחתי לגמרי, העגיל שהיה לי לאיזה שבועיים ואז החלטתי שהוא משעמם אותי אז הורדתי אותו
זה באחד הג'אמים של היוצרוק השנה, הנה גם השיר:
זה אני אפילו לא זוכר מתי היה, אני ויעל ישנים באוטובוס חחחח
בזמן הצילומים לסרט של צליל, פה כבר השתגעתי מרעב אומשו.
אה והנה הטריילר שיצא מעפן וגם הסרט בכללי לא משהו, אבל אני הייתי תותח D:
פורים על הבמה, זה נראה כמו שזה עקב שתייה מרובה של מקאות שיכר אז אל תשאלו אותי.
סתם כי זאת אחת התמונות פשוט חחחחחח
מבוא חמה ביום טוב של טרמפים. בואו נגיד שהיינו שם הרבה זמן...
יולי ואני בפסח, כן זה היה ארוך ומייגע. ולעזאזל מה קורה לי בצלחת O_O
טיול שנתי. די תודו שאני הילד הכי בוגר שאתם מכירים.
והנה עוד תמונה מצחיקה, אני והנוכל חחחחח העיקר האייפון אה יא מניאק?
טוב זאת היתה השנה שלי. שנה מלאה בחוויות ואהבות וצחוקים ואכזבות והכול מהכול והלוואי על כולם שנה כמו שהיתה לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
טוב זה בערך מהימים הראשונים אין לי ממש מהיום הראשון חחח, יולי ואני. :)
חחחחח טוב זאת תמונה מצחיקה, תיתי ואני אצל תיאה בבית 
הספסלים הלא נוחים. חבר'ה באמת לא מומלץ
שכחתי להזכיר שהתחלתי להתאמן גם בחדר כושר ומידי פעם בימי שישי, אז זה אחד מימי שישי בבוקר במתיחות לפני הדיפה אומשו 
