יש אנשים שהתפקיד שלהם זה להעיר לי.
ולא משנה מה המצב, הסיטואציה, מה אני מרגיש ואיפה.
והתפקיד שלי זה לשנוא אותם.
כי הם לא מבינים.
הם לא מבינים שאני בנאדם, שלפעמים טועים, לפעמים גם קשה, לפעמים גם לי יש רגשות.
אבל יש עוד קבוצה.
יש קבוצה שתפקידה לכבד ולעזור ולחייך ולהצחיק ולתת יד מושטת לעזרה וכתף להישען עליה או אוזן שמוכנה תמיד להקשיב. קבוצה שיש ליה דם שמוכנה להישבע בו שתמיד תהיה שם בשבילך. ובלי כל ספק תמיכה כזאת נוצרת מהדדיות. שאין בכלל מצב שלא תעשה את אותו הדבר אם מישהו יצטרך אותך שם בשבילו.
ויש עוד מקום אחד בסולם הזה. את המקום הראשון. החשוב, הרגיש, האהוב ביותר. המקום שבלב שלי, שאת זכית בו. התפקיד שלך הוא לאהוב, להרגיע, להעניק שלווה, וחום. לנשק נשיקה של זהב שתשנה הכול בשניה אחת. כשעצבנים או כשפגועים או סתם באמצע סרט רע, התפקיד הוא להרגיע. וכשרגועים לעזור לפתור את הבעיה.
תאמיני לי, תמיד שאני עצבני, שנמאס, שנשבר, שאני לא יכול לסבול יותר,
בא לי אותך.
ואיתך.
ועלייך.
וממך.
ומלפנייך,
ומאחורייך,
ומצדדייך.
ובשבילך.
אני רק חושב על זה ומרגיש יותר טוב. רק מפנטז על זה וכבר עולה לי חיוך.
אז תהיי שם בשבילי. ותדעי עכשיו איך לעשות את זה. אני מבטיח שאני שם גם בשבילך.
Love, Sean.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
