הלוח שלנו עכשיו בארון, כמו האהבה שלנו.
מחכה שמישהו יבוא ויוציא.
גם הברווזים והצמיד? בנעליים
כמו שאמרת, "רחוק מהעין רחוק מהלב".
לא הכול הולך ככה, לפחות לא אצלי. הראש אומר
"אני לא מוותר אני לא מוותר אני לא מוותר, אני לא מוותר על כלום."
ורגש רק רוצה אלייך, שוב לחבק, לנשק,
להסתכל בעיניים, אפילו סתם לדבר. "לך ליולי לך ליולי לך ליולי לך ליולי רק לך
אליה, בשבילי, בשביל עכשיו" ואח"כ מתעלל בי, קורע אותי, הורג אותי.
העיניים, הם הדבר שהכי יקר. חייבים לשמור
עליהם, הם תמיד יהיו שלך ורק שלך, החלון אל הנפש. הצבע, הצורה, הגודל. הם נכונים
רק לך והם רק שלך ותמיד יהיו. את יולי, העיניים שלי.
כל כך הרבה אנשים אומרים "אני
מאוהב בך, אני מאוהב בו, אני חולה עליה..." ולא מבינים בכלל את המשמעות של
זה, מה זה באמת אומר.
איך לך כל כך קל? קל לעבור, להבליג,
לשכוח, להמשיך לחיים חדשים עם בן זוג חדש שרק איתו את רוצה להיות ורק איתו את רואה
את החיים שלך עכשיו, שרק אותו את אוהבת, שרק אליו את נמשכת, שרק לו את אומרת את
אותם הדברים שאמרת לי. שאיתו את שותפה לרגש, לתחושה. שהוא האוויר שלך, ואת שלו.
בדיוק כמו שהיית שלי.
בדיוק כמו שאת שלי.
שום דבר לא השתנה
שום דבר לא ישתנה.
לא בינתיים.
קל לברוח, האמת. זה משחרר אותך מהכול. למקום
חדש שאף אחד לא מכיר את העבר שלך, מה עשית, מה חטאת, במי פגעת. קל לחיות עם אנשים
חדשים שחושבים שהם מכירים אותך, אבל בעצם לא יודעים עליך כלום. בדיוק כמו ב"בוסטון".
כשקשה אז בורחים למקום הכי מרוחק שמכירים. לארץ חדשה.
לא נתפס לי המצב, לא נתפס לי שיכול
להיות דבר כזה שאפשר לשים משהו שהוא כל כך חשוב לך, שאתה חי את החיים שלך איתו
ובשבילו אתה קם בבוקר, ולשים אותו בסטנד ביי, בתקווה תמימה שזה יהיה פה גם מחר. הסיכון
לא נתפס לי. הוא מפחיד אותי.
אני צריך אותך, אני צריך אותך עכשיו,
כאן ועכשיו וקרוב.אין לך תחליף, אין לך כפיל, אין אף אחד בעולם חוץ ממך.
איזה תפיסה ילדותית, הנה שוב אני מתמכר
אלייך ולרגשות. שוב חוזר לאובססיה הזאת. לילדותיות הזאת. כאילו שזה לא יקרה לי שוב
בחיים, כאילו פה הכול נגמר. אסור לי לוותר. אני זכר אלפא, אני שון מרום אני האחד
והיחיד ואין עוד כמוני, ומי שלא רוצה ממני רק מפסיד.
מי שחושב דברים רעים? שיבוא ויישאל. הכול
סטיגמות אין לי שום כוונה להרע לאנשים. לאף אחד. כל אחד בא לעולם במטרה וחי את
החיים שלו לפי דרכיו שלו. לא צריך להתערב וגם לא מתכוון. כי פשוט חבל. זה לא
ייגמר.
רחוק מהעין ורחוק מהלב? ניסיתי. לא עבד.
לא רק שלא עבד, פשוט איך שזה נכשל הכול חזר והתחזק. הכול כאב שוב, הכול קרע שוב,
הכול נשבר שוב.
אבל אסור לוותר, אסור להישבר, אסור לתת
לחיים לסחוב אותך אלא לשלוט בהם ולהחליט בשבילם, לטובתי, להצלחתי,
אם אפשר רק בקשה אחת יולי, תני לי את
הלב שלי בחזרה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
