אל תוותרי.
בחיים בחיים אל תוותרי.
יש לך רגעים קשים, ואת לא באמת עברת את התקופה החרא הזאת, כמו שאת קוראת לה, אבל את גם לא באמת יודעת עדיין כמה היא מדהימה.
אולי לפעמים זה מרגיש קצת כאילו את מאבדת את עצמך, אבל את לא! את מאבדת גרסה מסוימת של עצמך, כמו נחש שמשיל את עורו, אבל הוא מצמיח חדש. את כולה מצמיחה עור חדש. עור חזק, מציאותי, קצת יותר כשיר להתמודדות עם "החיים האמיתיים".
את מתבגרת. זה הכל. השלת את הילדות, הנעורים, עם כל היתרונות והחסרונות שלהם, והפכת למבוגרת. ואולי זה לא מוצא חן בעינייך. אבל זה בסדר. ככה זה. אי אפשר לחזור אחורה. אבל את יכולה להסתכל קדימה, לחזות את עצמך, כמו שאת רוצה להיות- האישה האולטימטיבית. זאת שבסופו של דבר תסתכל אחורה על התהליך הזה בראש מורם, ותגיד- אז היה חרא. ממש חרא. אבל בזכות החרא אני אני, אני אוהבת אותי ואני לא הייתי מוותרת על שום חלק מהחרא הזה.
זאת המטרה שלך- כל קושי בלתי נסבל שאת נתקלת בו, לתפוס מרחק ולדעת שהוא כן נסבל, הכל נסבל. הכל חשוב, הכל קריטי להתפתחות ולעיצוב שלך. ונכון שאולי את החיים שלך קצת יותר קשה לסבול, וקצת יותר מתייאשים, כי את רגשנית ללא תקנה ולוקחת כל דבר לקיצונים מטורפים, אבל שוב- ככה את. גם אם התהליך שלך קצת יותר קשה.. תתגברי. תדעי שאלוהים לא היה נותן לך יותר ממה שאת יכולה להתמודד איתו.
ולא להיות קלישאתית מדי- לכל דבר יש סיבה. הכל חלק מהתוכנית. והיופי בך הוא שאת מצליחה לראות את הסיבה, את כל כך מחוברת לדברים האלה, את מכירה את עצמך ואת יודעת בדיוק איך להתבונן פנימה ולחקור ולחקור ולחקור עד שתקבלי תשובה מעצמך, עד שתוכלי לכתוב דוקטורט על כל אירוע בחייך, בדיוק מה הוא לימד אותך ולמה הוא קרה. הייתי אומרת לך לא לקחת קשה מדי את הדברים, אבל זה לא בשליטתך. את מרגישה ללא שליטה, את מרגישה חזק, ואין לך מה לעשות לגבי זה. אז בסדר. גם זה יוליד יתרונות בסופו של דבר. תלמדי לאהוב ולאמץ את התכונות האלה שעושות את החיים שלך כל כך קשים, כי אלו בדיוק התכונות שעושות את החיים שלך כל כך שווים.
אני אוהבת אותך, בסופו של דבר, ואת יודעת את זה. פיקפקת, נכון, אבל בסופו של דבר הבנת את זה.
את בסדר, אוקיי? מותר לך לא להיות מושלמת, אפילו כדאי, אני מקווה שתלמדי לא להתייחס לכל נפילה ברצינות רבה כל כך.
אז, תדעי את זה. את הכל. את כל מה שחיכית וחיכית שמישהו אחר יגיד לך.
סוף סוף את יכולה להגיד לעצמך.
*עריכה: כדי שתזכרי במי את מאוהבת-
"אני חושב בתכלס, שהלב שלנו- כאילו הרצונות האלה שאנחנו מרגישים שבאים מהלב הם בעצם
דחפים אבל דחפים טובים. כאילו ללכת עם מה שהגוף שלך "מפרש" שצריך לעשות. והראש...
נבנה לפי מכלול של דברים שחינכו אותנו ושאנחנו מאמינים בהם. אני חושב שבדברים שהיו
קיימים כאן לפנינו- אהבה... משפחה... מוות... רגשות... צריך לראות דבר ראשון מה הלב
רוצה. ולהשתדל ללכת איתו כמה שיותר ושבדברים שאנחנו המצאנו... כסף.. לימודים... עבודה... ללכת עם הראש!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
