עכשיו.
ועכשיו.
בזמן שלקח לכם לעבור מ"עכשיו" ל"עכשיו" שאחריו, הספקתי לשנות מצב רוח, מחשבות, רגשות, גישות. ככה. מקצה אחד לשני. כל שנייה.
נראה לי שזה יותר טוב, כי בכמה מהשניות האלו יש גם מצב שחשבתי שכבר שכחתי- שמחה. תקווה. חופש. אז גם אם זה עובר, זה עדיף.
ולא ייתכן שכל זה היה בגללו. אין סיכוי. הוא כל כך מושלם, אבל איך זה שרק עכשיו, בלעדיו, אני סוף סוף מרגישה טוב? אחרי מעל חצי שנה של לא-טוב?
היו כאלה שעשו לי הרבה יותר רע ממנו, ובכל זאת איתו הכי סבלתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
