זה מה שאני מרגישה עכשיו..
אני מרגישה שכבר אין חשיבות לכל
מה שעשיתי ועברתי עד עכשיו.
חוסר אונים.
זה אוכל אותי מפנים..
שאני כבר לא מדברת עם אף אחד
על איך שאני מרגישה.
אפילו פה..
אני מכאיבה לעצמי שוב.
פיסית..נפשית..
אני לא רואה את עצמי כמו שאחרים רואים.
אני רואה בןאדם מכוער רע
אשם.
הכדורים כבר לא משפיעים עליי
אין מה להגיד.
שתיתי היום בפעם הראשונה..
אלכוהול.
לא רע..
אפילו נחמד..
חח עכשיו אני ימצא נחמה בשתייה
שתעביר את כל התקופה הרעה הזאת שעוברת עליי עכשיו.
אני חייבת לגרום לעצמי לכתוב שוב.
ככה או ככה
צריך להוציא את מה שאני מרגישה.
סוואו..
יש לי הרגשה שאני אובססיבית מידי.
כאילו..
לקח לי ל"הידלק" על מישהי מפעמיים שראיתי אותה
ובקושי דיברנו..
אז..
כן.
אני אובססיבית.
אני חושבת שיש כדורים נגד זה:P
ברגע שאני מציבה לי אתגר
ובפעם הזאתי זאת ליאור..
אני חייבת ל"הרוויח"
אותה.
ויש פעמים שאתה לא מנצח
ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה..
זה כואב..מאוד
ומאכזב בצורה לא ברורה.
אני לוקחת את כל העניין הזה בציניות.
בלי חשיבות
שאני יודעת שהכל יעבור
אבל זה לא.
לצאת מהשגרה הזאת!!
היא סוגרת עליייי
לא יכולה יותר להתמודד עם זה
אפילו הטיולים שלי לתל אביב לא עוזרים יותר
זה לא משנה שום דבר
הכל נשאר אותו דבר
ואני לא יכולה לבכות
הדמעות לא יוצאות לי.
im going crazy
בבלוג זה
בכל הבלוגים
