The Bad Eye

אחד הדברים הכי נוראים שאני רואה שוב ושוב בשנתיים האחרונות זה את סנסציית הורד הבודד.

סנסציית הורד הבודד אמורה לבטא משהו מיותר, קיטשי, לא קשור וטיפה מזלזל.

אני רואה את זה בעיקר בטקסים, ברגעים שאמורים להיות רציניים, ואני שואל את עצמי,

לאן נעלמנו? לאן החברה נעלמה? איפה התפקיד שלי בזה?

אני מפתח תועבה לטקסים בית ספריים, או טקסים שמכוונים להיות מלאי רגש.

בעיקר מהסיבה הפשוטה שטקס שמנסים לכוון אותו ללב, הופך למעין מחזמר.

הריקודים, ההצגות, השירים שבאמת לא קשורים לנושא..

נכחתי בטקס ליום הזיכרון לחללי צה"ל היום.

הטקס הזה היה מביש. בנות רוקדות, אנשים בתחפושות, מעלים הצגה, ושיר על כבשים ופרחים.

הרעיון של לעמוד בטקס כזה נשמע לי אפילו יותר גרוע מאשר לא לזכור את היום הזה.

אני מסרב בכל תוקף לתת כבוד לבושה הזאת.

על כן יאמר, מתהפכים בקברם.

ת.נ.צ.ב.ה

ונקווה שלעולם לא יתהפכו בקברם שוב, ושיום אחד אנשים יבינו את המשמעות של היום הזה

ושזהו לא רק הצגה ויום להראות את היכולות המוטוריות וההומניות שלהם.

עד כאן,

Jonny Crow