יומן ההרזיה והשיתוף שלי..

זה קרה ב7 חודש נראה לי. כלומר לפני חודשיים שלוש.

אבל היו לזה הקדמות... הייתי טפשה.

כבר לפני, כל פעם שלא רציתי להתחרמן הוא היה עושה לי ריגשי. מתעצבן וכאלה.. אבל בקטנה.

לאט לאט זה החריף. וכשהתחלנו להזדיין בכלל. 

נגיד שלא רציתי הוא לא היה עוזב אותי. הוא היה ממשיך וממשיך. היו נשארות לי שתי אפשרויות או להשבר ולהכנע לחירמונים שלו (והוא היה מצליח גם לחרמן אותי..) או ללכת.

אם הייתי הולכת הוא היה מחזיר אותי אומר שהוא מצטער כל כך, שזה לא יקרה, שהוא מבטיח ועוד.

הייתי נשברת, חוזרת ואחרי 5- 10 דק' הוא היה ממשיך והייתי שוב נשברת ומזדיינת איתו או מתחרמנת.. (תלוי באיזה שלב)

זה היה קורע כשהייתי עיפה או שרציתי רק להיות איתו בלי חירמונים (בתכלס הזדיינתי איתו מלא!!).

ב7 חודש בערך, ביום שישי. אני זוכרת את זה. היה דיסקו יום שישי של פנימייה כשסגרנו שבת. הייתי עיפה. כאב לי הראש ולא היה לי כוח לאיזה דיסקו מסכן. הוא בא אלי חרמן רצח. לא רציתי. הוא לא עזב אותי. המשיך והתעצבן עלי שלא רציתי.

רבנו, הוא הלך וחזר. התחננן. אמרתי לא. התעצבנתי. הוא התעצבן שוב. שוב הלך. שוב חזר. בסופו של דבר אמרתי לו "אתה יודע מה סבבה מה שאתה רוצה" (בטון של- אני מתכוונת שתקלוט את הציניות והעצבים ותבין שאתה צריך להגיד טוב לא משנה.....) אבל לא.

הוא הוציא קונדום. לא זרמתי. הוא התעצבן הוריד את הקונדום. אחר כך רבנו עוד פעם. התעצבנתי, הוא התעצבן. הלך. חזר (ממשיך ככה..) ואז אמרתי לו "סבבה אבל אתה עוד תצטער.. תאמין לי" ( לא בקטע של איום..) אמרתי לעצמי בלב- אם הוא יעשה את זה-אני אפרד ממנו!. הוא שם את הקונדום בחזרה וזיין אותי. אמרתי לו שכואב לי כי אני לא חרמנית. הוא זיין אותי. בלי מצפון. זיין אותי וזיין אותי. גמר.

בכיתי. לא מהכאב לא מכלום. מהעלבון. מהבושה. מהזלזול והשפלה שהרגשתי הלכתי לעשן במקלחת והוא הלך.

כשקמתי הרגשתי שהתחתונים שלי רטובים. לא כל כך הבנתי וחזרתי לישון. אחרי חצי שעה הוא חזר (אני כבר ישנתי), הוא העיר אותי ואמר שהוא מצטער ושהוא חייב להגיד לי משו.

הקונדום נקרע. כן. הוא נקרע, אני כבר לא ידעתי מה אני מרגישה.

מפה לשם הוא אמר לי "זה נגמר" 

אמרתי "מה? למה אתה מתכוון?"

"זה נגמר"

"מה נגמר נו?"

"זה נגמר מיקה, אני לא רוצה יותר להיות חבר שלך!"

הדלת נטרקה. הוא הלך. נשארתי לבד. נחנקת ובוכה.

חבר שלי אולי לא אנס אותי. אבל הכריח אותי. אני חלשה כל כך. אוף.

נחנקת, בוכה, מושפלת, מבויישת, מלאה בעלבון וזלזול, לבד, עם זרע שיהפוך לתינוק ועם פחד נוראי הלכתי לישון.

יש המשך.. (סליחה על החפירה אני חיייבת לשפוך!) 

 גאד דמאטטט היה כל כך טוב לפרוק.