היי לכולן,
השבועות חולפים להם בחיי ביעף, זה לא יאמן. אין לי כל עדכונים מרעישים בחיי, אני תחובה לי למול המחשב וכעת אני עובדת על הפרק בו אני מציגה את עיקרי התיאוריה- שימושים וסיפוקים עליה אני מתבססת במחקר, אזי במקום ליהנות ולבלות עם בני משפחתי בחג, אני מעשנת עצמי לדעת, לוגמת קפה בכמויות שוודאי מפרנסות חודשי שכר רבים לקוטפי פולי הקפה בקולומביה וברזיל וזהו בעצם...
את הפוסט אני מבקשת להקדיש למספר בירורים אתכן שיכולים לסייע לי עד מאוד- ואני באמת ובתמים זקוקה לכל עזרה שאני יכולה לקבל מכן...
שימושים וסיפוקים התיאוריה עליה אני מתבססת טוענת דבר מאוד פשוט אנו בני באדם עושים שימוש באמצעי תקשורת (טלוויזיה, אינטרנט, רדיו, טלפון) ותכנים תקשורתיים בצורה מכוונת, כאשר אנו בעצם מבקשים לספק צרכים רגשיים, פסיכולוגיים וחברתיים ייחודיים לכל אחד מאיתנו.
היבטים שונים נחקרו בכל הקשור לאינטרנט המהווה מדיום מאוד ייחודי של תקשורת בין בני אדם בעיקר נוכח מה שנקרא אינטראקטיביות מימד המאפשר לכל אחת מאיתנו לצרוך מידע שאותו אנו מחפשים באופן ייעודי- החיפוש שלנו מונע רצון לאתר ולמצוא מידע אודות נושא המעניין אותנו לדוגמה וכיצרניות של מידע, אנו יכולות בעצם להעלות תכנים שאנו יצרנו בעצמנו אל הרשת ואחרים יכולים להגיב עליו ואנו יכולות לבחור האם ליישמו אחר כך בחיינו או פשוט ליהנות מעצם העובדה אנו יכולות לגלוש ברשת.
מניעי השימוש ברשת הם מגוונים, נשים וגברים נבדלים ביניהם בשימושים שהם עושים ברשת, כמו גם קבוצות גיל שונות, מתבגרים וצעירים גולשים ומשתמשים ברשת בצורה מאסיבית יותר משכבות גיל מבוגרות יותר- אם מישהי תתעניין אשמח להקדיש פוסט נפרד למידע העוסק במניעי שימוש ברשת על ידי מתבגרים- זה נושא מרתק בפני עצמו.
על כל פנים, אני אשמח ללמוד מכן האם אתן פונות לכתיבה בבלוגים האישיים שלכן כאשר לדוגמה עבר עליכן יום עגום במיוחד?
האם קרה שלאחר שקראתן פוסטים של בנות אחרות המספרות על התמודדות עם סיטואציות דומות לאלה שאתן עברתן, האם זה עזר לכן להעביר לדוגמה מצב רוח רע במיוחד?
האם אתן פונות לכתיבה בבלוגים לאחר מריבה עם דמות משמעותית בחייכן המעלה תהיות אודות ה"א? חשדות אודות האופן בו אתן נוהגות לאחרונה?
האם הכתיבה בבלוג מאפשרת לכן לעבד אירועים בחייכן? האם לאחר הכתיבה של פוסט העוסק באירוע מסוים שחוויתן אתן מרגישות שזה עזר לכן לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת? (האם תוכלו לתת לי דוגמה?)
האם קרה שפניתן לכתיבה בבלוג האישי כשחשתן בדידות? היעדר יכולת לתקשר עם הורים וחברים קרובים על מה שעובר עליכן, דברים הקשורים להתמודדות עם ה"א, אבל לא רק, דברים הקשורים בחייכן בכלל? (האם תוכלו לתת לי דוגמה?)
מה חשתן לאחר שקיבלתן תגובות מצד בנות אחרות בטבעות לפוסט שכזה?
החלק הבא אינו קשור לנושא הראשון אלא הוא חשוב לי בתור הבהרה אישית.
פנתה אליי סטודנטית צעירה לקולנוע המבקשת ליצור סרט דוקומנטרי קצר על נושא פרו אנה והטבעות כאן. היא נתקלה בבלוג הזה ולטעמה מה שאני עושה קרוב מאוד למה שהיא מבקשת ליצור, היא ביקשה את עזרתי בתיווך וקישור עם בנות מכאן שאולי תהיינה מוכנות להצטלם לסרט.
הבהרתי לה שאני בשום פנים ואופן לא אשמש כמתווך שכן אני שומרת באדיקות ואפילו בפנאטיות מסוימת על זהותה של כל בלוגרית המוכנה לשוחח עמי. שאני עדין מצויה גם לאחר כשנה של כתיבה ופרסום הבלוג בתהליך של רכישת אמונכן ואני יודעת שעליי להוכיח עצמי מחדש בכל פעם- וזה לגיטימי לחלוטין בעיני.
אני בעד יוזמות המבקשות להציג שיח אלטרנטיבי למה שנטען ונאמר אודות הפעילות ברשת של מתבגרות וצעירות מופרעות אכילה- הרי זה מה שאני מנסה לעשות בשורה התחתונה, אך חשוב לי להבהיר כי הבלוג הזה הוא לצורכי המחקר האקדמי המסוים שאני מנהלת בלבד, לא מסרתי, איני מוסרת ולא אמסור דברים שאתן מביעות מולי- זו מחויבותי, ציטוטים מדבריכן יצויינו ומצוינים במחקר תחת כינוי בדוי, כאשר הציטוטים הם מדבריכן בלבד- ללא שינויים מצדי.
איני חלק מן הפרויקט הזה, איני קשורה אליו בכל צורה, הצעתי לאותה יוצרת לחלוק עמה מה שאני למדתי מן הספרות המחקרית בלבד אודות פרו אנה, ולא דברים שאתן מעלות מולי בטח שלא בדיאלוגים האישיים.
ביקשתי ממנה בהבלטה והדגשה כי היא תפנה לקריאה אל הספרות המקצועית והאקדמית וכי הבלוג הזה וכל תכולתו יישארו לחלוטין מחוץ לכל עשייתה שכן הוא כלי שרת באמצעותו אני לומדת מכן ואני לא רוצה חלילה שהמאמץ האקדמי הזה שאתן שותפות מלאות לו יטורפד או יסוכל, כי אתן פותחות בפניי את הווייתכן.
ראו אני רואה במחקרי זה ייעוד של ממש, אני לא יכולה להתכחש לעובדה זו, בנוסף אני חשה מאוד קשורה אליכן רגשית, את זה אתן לבטח יודעות.
אם מי מכן תרצה לשתף עמה פעולה, זה יכול לתרום אולי לקידום שיח אחר, זה לשיקולכן, אני לא נוקטת שום עמדה כהוא זה. אני פשוט מבקשת להבהיר כי הבלוג הזה אינו חלק מן העניין והוא הפלטפורמה בבמסגרתה אני לומדת מכן.
שבוע מקסים לכולן,
גלית