הי חזרתי, בעברי לא התחברתי ליום-השואה... 6 מליון נראה לי מספר גדול מדי... אירופה היא בכלל ביבשת אחרת... ותשובתי הקבועה היתה: אני כבר תרמתי...(הוריה של אימי היו באושוויץ... ואיבדו שם את הוריהם...) לא מצחיק!!! אתמול הלכתי לטקס בבית-קברות של הקיבוץ (על הדרך קפצתי לבדוק אם אבא בסדר... הכל בסדר...הקבר שלו עומד במקום...)
אמא שלי באה לטקס שנערך בקיבוץ "הבאתי לך את הכביסה הנקיה שלך... אחרי הטקס אקפיץ אותה לביתך..." אין,אין על המסירות של אמא..!
עבר יום
הבוקר לא בא לי על בית-הקברות (אתמול הייתי) אז נשארתי בבית... סידרתי את בגדי בארון ושטפתי כלים ב-14.00 עלי להיות במתנ"ס בק"ש... נגישות
היום באו הקודקודים של הנגישות לספר ולהתרשם...
הם מייעדים לנו עבודה של "פקחים" שנעבור וניבדוק אם מקומות ציבוריים אכן נגישים לכלל האוכלוסיה... היה לי מה-זה קשה להתאפק מלפתוח בסידרת בדיחות שחורות ברוח הזמנים... אבל זכרתי שהם לא באמת מכירים אותי... ושלא כדי להרתיע... אז סיפרתי רק אחת קטנה ולא מזעזעת... ואמרתי שמנסיון כואב שלי... בן-אדם צריך להיות מסוגל לצחוק על הכל...(כמעט)
חזרתי הביתה, דיברתי עם תמרי שלי ושאלתיה אם גם לה יש פרפרים..? (עוד 3 ימים היא עוברת לגור איתי... וואו! עכשיו הבנתי את המשמעות של זה... נו... בואי...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
