צח לומד ללכת - פרויקט קצת צולע

הבוקר קמתי בציפיה... משהו הולך להשתנות, אני די אמביבלנטי לגבי שינויים, מצד אחד אני ממש-אבל ממש לא אוהב שיגרה... (אני קורא לה שיגרע...) ומצד שני אני עבד של הקיבעון, אוי ואבוי אם מישהו יזיז את הגבינה שלי... אני כל-כך רגיל לרוטינה, שאם משהו משתנה -ישר אני (באקרובטיות מדהימה, יש לציין...) מרביץ שמיניות באוויר ונוחת בסלטה מושלמת לאחור, תוך קריאת לאאאאאאא!!!!! אימתנית

אבל די עם קשירת הכתרים לעצמי - מחכים לי במרפאת-הכאב (חחח מרפאת השיניים) אני בעיצומו של טיפול שיניים אכזרי מאין-כמוהו, שם רופא השיניים החביב מנסה לשקם את פי ולהכתירני למלך ע"י סידרת טיפולי-שורש וכתרים...

אחרי שכמעט נהרגתי במרפאת-הכאב שמשום מה נקראת מרפאת-שיניים, נסעתי לכרמיאל לפגוש בנועה הישנה והטובה ובנועה אחרת שמאוחר יותר הזדהתה כעובדת השמה הן דיברו איתי על אפשרויות-השיקום שלי... ועל רצוני לעבוד בתחום הפירסום, לפי אחד האיבחונים האחרונים שעשיתי זו היתה ההמלצה, אגב, ומהקצת שנחשפתי אל התחום זה מעניין אותי ונראה לי שאצליח בו ...

אבל לפני ש"ביטוח-לאומי"  ישקיע בי בלימודים הם רוצים לבדוק את התאמתי לתחום... אז כפי הנראה אעבור תקופת סטאז' במשהו בתחום, או בתחום הקרוב אל זה (כי אין כל-כך פרסום בצפון...) קבענו להיפגש שוב בשבוע הבא ולהמשיך לקדם את הנושא... אני אופטימי (אחת הבעיות הכי קשות שלי היא השקפת-העולם האופטימית שלי... תמיד בחרתי לראות את החיובי שמסביב... תכונה ילדותית שלסביבה קשה לעכל אצלי... אבל זה שלי... וטוב לי עם זה... לילה-טוב לכולם)